Ajattara – Äpäre

האלבום שנקרא Kuolema ויצא ב-2003 היה זה שהכיר לי לראשונה את להקת הבלאק הפינית Ajattara, שזהו היה אלבומה השני. מה שהיה מיוחד בו, זה שהוא לא היה מהיר כל-כך כמו רוב מה שאני שומע אצל להקות הבלאק שאני אוהב, הוא היה הרבה יותר מלודי ואפל, עם נעימות שנשמעו כאילו יצאו מאיזה סרט אימה על מומיות – אולי בגלל הפן האוריינטלי שנכנס למוזיקה פה ושם. האלבום שבא אחריו ב-2004 ונקרא Tyhjyys לצערי לא חידש הרבה והוא דיי הזכיר את האלבום הקודם, שזה רע כשמדובר בהוצאה חדשה. עכשיו, שנתיים מאז אותו אלבום Ajattara חוזרת עם אלבום חדש ולשמחתי, עם לא מעט גיוון.

האלבום Äpäre שבתרגום חופשי נקרא "בן-כלאיים", מצדיק את שמו בכך שהוא משלב את סגנון הבלאק עם מקצבים שונים אשר רובם נלקחו מז'אנר ההבי מטאל הנרחב. גם הקלידים, פחות דומיננטיים מבעבר, נותנים לנו תחושה יותר אווירתית מאשר מלודית לכל אורך האלבום וזה נותן מקום לריפים של הגיטרות להוביל את המוזיקה. השיר הראשון "Hurmsta" מציג זאת בצורה מצוינת למי שכבר שמע את הלהקה בעבר, זהו שיר במקצב כבד עם שירה דמונית-מלוכלכת אך ברורה מצד הסולן Pasi Koskinen שאולי מוכר לחלקכם מעבודתו בלהקת Amorphis.

השיר השני "Ratto", מתחיל כמו שיר הבי מטאל לכל דבר, אבל מרגישים שמה שמניע אותו זה אווירת הבלאק האפלה ששוררת לכל אורך האלבום. אפשר אפילו לדפוק את הראש למקצב הזה, ושוב, זה עדיין לא מהיר מדי – הייתי מגזים ואומר שככל שהאלבום יותר מתקדם הוא נותן תחושה יותר קשוחה. השיר הרביעי "Lautuma" יגרום לכל אחד להנהן בראשו כאילו הוא נשלח הרגע בפקודה להקריב מישהו לאחד משדי השאול. "Eksyneet" לעומת זאת מחזיר אותנו לאלבומים הקודמים בכך שהוא מתחיל במעין נגינה אווירתית שהצליחה לגרום לי ישר לחשוב על המדבר… אבל אז נכנס אחד הריפים היותר מגניבים וכבדים שהיו לנו פה ונותן המשך חזק מאד לשיר.

לכל אורך האלבום ניתן להרגיש בתיפוף של Malakias, שחוסך מאתנו את כל ה-Blast Beats המהירים וכל השיגעונות של להקות הבלאק ומביא בעצם תמיכה לאותו סגנון כלאיים של הבי מטאל ובלאק… אשר בניגוד להרבה להקות אחרות, הוא מצליח לגרום לזה לעבוד. הגיטרות ממשיכות להוביל את המוזיקה באלבום, הן אינן מחוספסות עד כדי כאב אך הן לא נקיות בכלל מה ששוב, משייך את הלהקה לז'אנר הבלאק מטאל ומצליח ליחד אותה בסגנון שלא תמיד מצליח לחדש. מבחינת הסאונד, כבר מהתו הראשון אפשר לזהות את הלהקה וכמו שציינתי, היא בהחלט מצליחה לבלוט מעל להקות אחרות.

"Tahtomattaan Syntynyt" מביא לנו כמה קטעי קלין ברקע ולמרות שאלו ביחד עם כל השירה באלבום הם בשפה הפינית, לדעתי זה יותר כיתרון אווירתי מאשר בעיה. Ajattara היא אחת מהלהקות המיוחדות יותר בז'אנר הבלאק מטאל והייתי אף אומר שגם מי שסולד מהסגנון יוכל להתחבר למוזיקה שהיא עושה. בנוגע ל-Äpäre הייתי אומר שהוא אלבום לא רע להתחיל בו אם עדיין לא הכרתם את הלהקה ואם כבר אהבתם אותו אז אני מניח שאת 2 האלבומים הראשונים של הלהקה כבר שמעתם, או כדאי שתשמעו… וכמו שנאמר "למרות שהקציר רקוב, החרמש של Ajattara עדיין חד!"