Akercocke – Words That Go Unspoken, Deeds That Go Undone

16/11/05
כתב/ת:
לאתר הלהקה
  1. Verdelet
  2. Seduced
  3. Shelter From The Sand
  4. Eyes Of Dawn
  5. Dying In The Sun
  6. Words That Go Unspoken - Part 1
  7. Intractable - Words That Go Unspoken Part 2
  8. Seraphs And Silence
  9. The Penance
  10. Lex Talionis

Akercocke קיימת משנת 1997, וזהו אלבומה הרביעי. לדעתי, זהו האלבום המתוחכם ביותר של הלהקה עד כה. האלבום הזה מחדש בכך שהוא הרבה יותר פרוגרסיבי מקודמיו. זה לא אמור להרתיע את מי שלא אוהב פרוגרסיב, כי זה עדיין לא זה, ולמעשה מאוד רחוק מה-"הגדרה" של רוק מתקדם. אין טעם לנסות להגדיר את הסגנון של הלהקה. מדובר באחת מהלהקות הכי מקוריות והיותר מענייינות שיצא לי לשמוע, ונראה כי חברי הלהקה לא חוששים להתנסות ברעיונות חדשים. בשבילי, זה גם מה שהופך אותם ללהקה טובה. יש להם סאונד ייחודי ולמרות שהם משלבים הרבה סגנונות יחד, הם לא דומים לשום דבר אחר שאני מכירה.

המוזיקה באלבום כולו, ובכל שיר בפני עצמו, מגוונת מאוד: שיר מסוים יכול להתחיל במקצב מטורף בליוווי גראולים, להמשיך שקט עם שירת קלין ולהסתיים בצרחות או לחישות בסגנון בלאק. גם נגינת הגיטרות לא מוגבלת רק לריפים טיפוסיים של בלאק/דת' ואפשר למצוא לא מעט נגינת קלין או מלודיות שקטות, בין סולואים מהירים. למעשה, שום דבר ב-Akercocke אינו טיפוסי. אפשר להגיד, שכל מי שאוהב מטאל ימצא במוזיקה של הלהקה משהו להתחבר אליו… מצד שני, הלהקה די מתרברבת בזה שלא קונים את הדיסקים שלהם, אז אולי אני טועה.

למי שלא שמע עדיין אף אלבום של הלהקה צפויה הפתעה מבחינת רמת הנגינה הגבוהה שהם מגיעים אליה, וזו יכולה להיות רק סיבה אחת להמליץ על הדיסק. סיבה אחרת תהיה האווירה שהם יוצרים, אם כי באלבום הזה היא פחות דומיננטית מאשר בקודמו, למשל. מעבר לזה, הדיסק לא משעמם לרגע. רק בשביל הדוגמא, בסוף השיר "Shelter From The Sand" יש קטע שקט ומיד אחריו קטע פרוגרסיבי-אלקטרוני נחמד, שלא היה מבייש את אופת'. לעומת זאת, בשיר הבא, "Eyes Of The Dawn" קצב התופים מגיע ל-272 BPM, לפי ראיון עם שניים מחברי הלהקה במגזין טרורייזר.

הקטע החמישי, "Abadonna, Dying In The Sun" מזכיר לי קצת את "Prince Of The North" מהאלבום Choronzon. הסאונד ערבי, וברקע שומעים משהו שגורם לי לדמיין כלב זאב טורף ילד השיר השמיני, "Seraphs And Silence" הוא האהוב עליי בדיסק. אל תתנו לשם להטעות אתכם, אין בו שום רמז ל-Silence. הקטע השמיני וזה שאחריו מייצגים את כל מה שאני אוהבת בלהקה: מהירות, מלודיה, סולואים, ברוטאליות, יופי, שירה מכל הסוגים ואוירה אפלה. לסיכום, מי שאהב את Choronzon יאהב גם את האלבום החדש. מי שלא מכיר עדיין את Akercocke – זה הזמן לנסות.