Alcest – Souvenirs d'Un Autre Monde

אם יש תופעה שאני מאוד אוהב בעולם הרוק והמטאל, היא לראות ולשמוע איך אמנים מתפתחים ומתבגרים בזמן אמת. אפשר היה לראות את זה בעבר אצל אמנים כגון דווין טאונסנד, שהתחיל עם האלבומים הילדותיים (ובו בזמן גאוניים לחלוטין) של Strapping Young Lad, וככל שעבר הזמן התפתח והוציא אלבומים יותר בוגרים (ולא פחות גאוניים) כגון Infinity, Terria ו-Synchestra. אותו תהליך קרה גם אצל Ihsahn מ-Emperor, שהתחיל את דרכו בבלאק המלוכלך והתגלגל בין סגנונות ולהקות עד שבשנה שעברה הוציא את האלבום הטוב ביותר שלו, The Adversary, שלקח אצלי את פרס 'אלבום השנה' של שנת 2006.

והנה היום עומד מולנו אלבום נוסף שמסמל התבגרות והתפתחות. מדובר באלבום המלא הראשון של הפרוייקט הצרפתי Alcest, פרוייקט אותו הקים Neige, לשעבר חבר ב-Mortifera (אחת מלהקות ה-Les Legions Noire הידועים לשמצה) וכיום גיטריסט ב-Peste Noire, להקת "בלאק מערות" אכזרית וקשה במיוחד לעיכול. כששומעים את Souvenirs d'Un Autre Monde קשה מאוד לדמיין שמדובר באותו אדם שניגן את Macabre Transcendence המזעזע (במובן החיובי, אפשר להגיד) של Peste Noire.

קשה מאוד לדמיין זאת בגלל ש-Souvenirs הוא בכלל לא אלבום מטאל. אמנם יש בו גיטרות חשמליות ודיסטורשן (והאחרון באמת מזכיר מאוד את סאונד הבלאק מטאל המנסר והחורק), אבל בבסיסו, מדובר באלבום פוסט-רוק יותר מכל דבר אחר. למי שלא בקיא בז'אנר, פוסט-רוק הוא ז'אנר צעיר יחסית, אשר התכלית שלו היא שימוש באלמנטים ואינסטרומנטים של מוזיקת רוק בכדי ליצור מוזיקת שהיא אינה רוק (כאשר לרוב מדובר במוזיקת אמביינט). הז'אנר הזה, שמאוד מזכיר את תנועת ה-Shoegaze של תחילת שנות ה-90, אהוב עליי במיוחד מכיוון שהוא משלב את הכוח והעוצמה של הרוק ביחד עם הרוגע והשלווה שבדרך כלל לא קיימים בלהקות רוק, והתוצאה היא לרוב פשוט שמיימית.

Souvenirs הוא בדיוק זה. פשוט שמימי. כמו שמו (שתרגומו מצרפתית הוא "זיכרונות מעולם אחר"), האלבום הזה הוא פשוט לא מהעולם שלנו. זה אלבום שהוא מעבר לגבולות המוזיקה, זה כבר לא אלבום ששומעים או מקשיבים לו, זה אלבום שחווים אותו. זה אלבום שבשמיעה אחת יכול לגרום לך להצטמרר, ובשמיעה הבאה לגרום לך רגיעה ושלווה כללית, ובבאה שמחה ועונג עילאי. לפעמים אפשר לשמוע צער וכאב, מטפטפים להם מבין הצלילים.

המוזיקה, בפני עצמה, מאוד פשוטה ומינימליסטית, אם כי בין הריפים הפשוטים והמלודיות הנקיות מסתתרת אווירה מופלאה וים של רגשות שצפים אל פני השטח מבלי שתשימו לב. Neige מסוגל להפוך שיר של 7 ומשהו דקות, שבתוכו לא יותר משלושה ריפים, לאחת מהחוויות המדהימות בעולם המוזיקה. לדוגמה, השיר השלישי באלבום, "Les Iris", נפתח בריף מרכזי פשוט למדי אך מלא צער וכאב, ממשיך באותו ריף שמנוגן בפריטת טרמולו אשר מזכירה את עברו השחור של Neige, אך הפעם הריף מלא בכוח ואגרסיביות. איך אותו ריף מסוגל לבטא שני דברים שונים לחלוטין, אתם שואלים? אין לי תשובה. פשוט תשמעו ותיווכחו בעצמכם. כמו כן, האלבום כולו מלא בקטעי גיטרה נקייה ואקוסטית מדהימים, והשילוב ביניהן לבין הגיטרה החשמלית והדיסטורשן המנסר במיוחד יוצר אווירה מיוחדת ומדהימה.

עוד משהו שתורם לאווירה השמיימית והמיוחדת של האלבום הזה הוא השירה האלוהית של Neige. אי אפשר לתאר את התדהמה שתוקפת אותך כשאתה שומע את השירה הנקייה, הצלולה והפשוט מדהימה של הבחור הזה, במיוחד לאור ההיכרות עם הצרחות מקפיאות הדם שלו מתקופותיו ב-Mortifera ואפילו בתקופה המוקדמת של להקה זו עצמה. הקול שלו באלבום נשמע כמו איך שהייתי מצפה מהמטאטרון להישמע, אם אכן אלוהים קיים ויש לו דובר. אמנם הטקסטים של Alcest הם רובם ככולם בצרפתית, אבל השירה הנוגה של Neige מבטלת כל צורך בהבנת הליריקה, מכיוון שהיא פשוט מעבירה את כל הרגשות הנדרשים לבדה. תמימות, מלנכוליה, אושר, הכל ביחד ולחוד.

Souvenirs הוא מסוג האלבומים שכל מה שאגיד עליו, פשוט יוריד מערכו, כי בלתי אפשרי לתאר את היופי והשלמות שלו במילים. זהו אלבום שהוא מעין חוויה של פעם בחיים, שאין דומה לה וכנראה גם לא תהיה. כמובן שיגיעו עוד אלבומים ותקליטים בסגנון, אך אני בספק רב אם אחד מהם יצליח להגיע לרמת הריגוש, הכנות והיופי ש-Neige השיג עם האלבום הזה. אני עדיין לא סגור על עצמי בנוגע לשאלה "האם יש אלבום שהוא מושלם לגמרי?", אבל אם יש, אז Souvenirs d'Un Autre Monde בהחלט יהיה בין המועמדים הבכירים לתואר.