Almah – Fragile Equality

Almah הוא פרוייקט הסולו של הזמר Edu Falaschi, המוכר לנו מ-Angra הברזילאית. לצורך הפרויקט, שתחילתו ב-2007, חברו אליו נגנים משכמם ומעלה מלהקות כמו Nightwish, Kamelot, Stratovarius ו-Queensryche בין השאר. Fragile Equality הוא האלבום השני של הפרוייקט, בליין אפ שונה לגמרי הכולל נגנים מברזיל (כולל ייבוא של הבסיסט של Angra, שאפילו ניגן עם Paul Di'Anno בכבודו ובעצמו). באלבום הזה, Almah הפך מפרויקט סולו להרכב של ממש ולכל נגן כבר יש יכולת ביטוי מוגדרת ומורגשת.

חובבי Angra עשויים להתלהב מהאלבום הזה. גם כאן יש פאוור מטאל מודגש, שירים רגועים יותר לצינון האווירה וכמובן את הסולן המוכר והמוכשר. אבל החומר של Almah לוקח כיוון אחר: יותר קורץ למטאל המודרני מאשר לפרוגרסיב רווי מקהלות או לניאו-קלאסי עם סולואים פאגניני סטייל. השירים של Angra ארוכים ומלאים באלמנטים מתוחכמים המוסיפים נפח ואופי, גם אם הם על טהרת הפאוור, ולמי שקיווה ל-Temple Of Shadows חדש לא ימצא אותו כאן.

בתור מי שלא מתחברת לסגנון בגרסתו הטהורה, Angra הצליחה לחבב את עצמה עליי מיד בזכות הייחוד, העניין, הטוויסטים הקטנים שהיא הכניסה וההפקה שנשמע שהושקעה בה לא מעט מחשבה. Almah, לעומת זאת, בסך הכל עושים עבודה טובה וגם להם יש טוויסטים – אך הם עדיין לא הצליחו לשכנע אותי לגמרי. נשמע שהם עדיין קצת משחקים על בטוח ופוחדים לחפש את הייחוד שלהם – לאוהבי הז'אנר המושבעים אולי יהיה קל יותר להתחבר, אך סקפטיים כמוני יהיה קשה יותר למשוך.

האלבום בנוי בצורה טובה – הסגנון המוכר נשבר בדיוק במקומות הנכונים עם הגיוון הנדרש. שלושת השירים הראשונים מכניסים אותנו לאלבום בלי יותר מדי בלגן וברברת. הם קצביים ונותנים בראש, הגיטרות מפליאות לעשות בסולואים מהירים ומדויקים בעוד הקלידים שומרים על הסאונד העמוס בתוך המסגרת – שום דבר שאנחנו לא מכירים כבר, לטוב ולרע. Falaschi עצמו עושה עבודה טובה בשמירה על ליין אצילי ללא הדרדרות לתיאטרליות מעיקה שלא היתה מתאימה כאן, אך יודע לתת את האופי הנכון כשצריך ("Magic Flame" הוא דוגמה טובה לכך).

כבר בשיר הרביעי ישנה ירידה לבלדות עמוסות גיטרות. "All I Am" למשל, בנוי בצורה פשוט מצויינת: Falaschi נותן יופי של ליינים ועליות בפזמון – לא פלצטים מעצבנים אלא רגש מתפרץ והרבה צבע, בעוד הגיטרות משחקות על ארפג'יו דיסטורשיין. גיבוי קולות הרקע לקראת סוף השיר רק מוסיף לנפח וזה בהחלט שיר שאקח איתי הלאה, הוא מזיז בך משהו בפנים."Invisible Cage" מראה צד נוסף של האלבום – גיטרות אקוסטיות בפריטות פתוחות ויפות עם ליקים מגניבים ספרדיים משהו, הוא מז'ורי וקצת מעביר את השמש והשמחה המאפיינת את ברזיל. גיטריסטים אוהבי מלודיה ימצאו כאן ממתק. היציאה הגורפת מגבולות הז'אנר בשיר הזה מחמיאה להרכב ומבססת את השיר כאחד הטובים באלבום.

דווקא משיר הנושא, "Fragile Equality", סלדתי – התופים מתפרעים שם בלי אבחנה כמו במטאל ברוטאלי יותר אך בצורה חסרת טעם, בעוד השירה נשארת אנמית יחסית, וזה פשוט לא מתאים לשום דבר, והפזמון הופך לסוג של ניו-מטאל מתבכיין. הבלדה "Shade of My Soul" מחזירה אותנו למלודיה ולשירה המרגשת, ו-"Meaningless World" כבר מזכיר לי Nightwish, רק בלי האופרה. כל העליות והירידות האלה מהן בנוי האלבום הופכות אותו למגוון, והשירים הטובים לטעמי הם אלו שבאמת יוצאים מהסגנון. הייתי מצפה גם בשירים ה"רגילים" יותר למעט יותר תחכום, כדי לא להישאר בנישה של "Been there, done that". בסך הכל נהניתי, אבל היה אפשר לעשות כאן יותר – במיוחד לאור שירים כמו "All I Am" ו-"Invisible Cage".