Amaran's Plight – Voice In The Light

מה שיפה בעיני בהרכב הפרוג הנפלא Spock's Beard, זה שלמרות ש-Neal Morse, המנהיג הבלתי מעורער שלה במשך שנים, עזב אותה לפני כמה שנים, ההרכב לא איבד עשתונות והמשיך ביחד, כשאת עמדת הסולן תופס המתופף הנפלא ניק דיוירג'ילו (להלן NDV). מעשה פיל קולינס הזה לא התקבל בברכה אצל המון מעריצים, שכן ניל מורס היה בהחלט הדמות הבולטת בלהקה, וכל המוזיקה שהוא יוצר מזוהה איתו באופן מוחלט, אבל NDV הצליח להתעלות מעבר לציפיות הנמוכות.

נכון, האלבומים בהם הוא מתפקד כסולן לא הצליחו כמו האלבומים האחרים של Spock's Beard, אבל לדעתי, כסולן, הוא הצליח לעמוד במשימה, והכיוון הרוקיסטי יותר שאליו הוא משך את הלהקה, היה לא רע בכלל. אבל, המכירות מדברות בעד עצמן, ו-NDV העדיף להפסיק לעצבן את המעריצים של מורס, ואת הפרויקט החדש שלו הוא מציג תחת השם Amaran's Plight.

מדובר בסופר גרופ מרשים לכל הדיעות – NDV על התופים (שזה תמיד דבר טוב), DC Cooper בעמדת הסולן (למי שלא מכיר, מדובר באחד הסולנים העסוקים בעולם המטאל, כששני הרכבים בולטים שלו הם Royal Hunt ו-Silent Force), על הגיטרה Gary Wehrkamp (גיטריסט נפלא שהתארח אצל עשרות אמנים ולהקות) והבסיסט Kurt Barabas שניגן עם גארי וורקאמפ בהרכב הפרוגרסיב מטאל Shadow Gallery (שם פגשו את די.סי קופר).

האלבום VITL הוא הראשון של ההרכב המרשים הזה, ומדובר באלבום קונספט – מבוסס על ספר של הסופר John W. Crawford (שגם שימש משקיף ומעין מפיק מוזיקלי של הפרויקט), האלבום מתאר את חייו של גיבור העלילה, דרך ילדותו, חברות ארוכת שנים עם אישה שתהפוך לאהובתו, חוויית כמעט-מוות ועוד. כיאה לאלבום קונספט השייך לאסכולת הפרוג מטאל, האלבום מלא בקטעי מעבר מהפנטים (מלאים בדיאלוגים וקטעי סאונד חיצוניים) מחד, ומאידך, התפוצציות מוזיקליות שמגיעות לפעמים לשירים באורך 13 דקות.

למרות שרוב השירים נכתבו ע"י וורקאמפ (וחלק קטן ע"י די. סי קופר), הכוח המניע את האלבום הוא ללא ספק, המתופף NDV. לא סתם פתחתי את הביקורת עם הסבר על המצב הנוכחי של להקת האם שלו, שכן לאלבום VITL יש השפעה מאד ברורה – Spock's Beard. ניתן לשמוע את הדי העבודה ה"רגילה" של NDV בכל שנייה באלבום – התופים נשמעים פנטסטי, עם הסאונד החי והדינמי שמאפיין את הסאונד באלבומים האחרונים של Spock's (ובעיקר את זה של אלבום המופת Snow). הלחנים מזכירים מאד את אלה של Spock's, בעיקר ברגעים הפרוגרסיביים יותר, שם הצעידה לכיוונים סימפוניים מחד ומתוחכמים מאד מאידך היא למעשה צעידה בשבילים מוכרים ובטוחים.

אפילו שם ההרכב מהדהד בחיוך ל-Spock's Beard – "אמאראן" הוא אמנם שם של להקה שוודית, אבל מדובר גם בשם של חללית קרב של הרומולנים, אותם אויבים מרים של צוות ה"אנטרפרייז" מהסדרה Star Trek (ולמי שעוד לא יודע, Spock הוא דמות באותה סדרה). אז על משקל השם "הזקן של ספוק", קיבלנו הפעם את "התסבוכת של אמאראן".

אבל נעזוב את הטריוויה החביבה – בואו נתרכז במוזיקה הנפלאה ש-VITL מציע לנו – פרוגרסיב מטאל סימפוני משובח, שמציע בדיוק את מה שאנחנו מצפים לקבל מהשמות המעורבים בסופר גרופ הזה – המון טכניקה, המון רגש, עבודת שירה נקייה וחזקה (אחרי הכל, מדובר באחד הסולנים הטובים שמתרוצצים בשוק היום), ביצועי גיטרה נקיים, סאונד עשיר ועמוק, ובגדול – כמעט שעה וחצי של מוזיקה אינטנסיבית, מזוקקת, ומדוייקת.

הדיסק הזה מומלץ לכל מוזיקאי – גיטריסטים ימצאו פה יופי של שירים להתאמן עליהם, בין אם הם רוצים להתאמן על טכניקה, או על שבירות מקצבים ובניית לחנים מורכבים שמבוססים על מוזיקה קלאסית. מתופפים ירעדו מעונג על כל מעבר מלא פיל של NDV ויחייכו בסיפוק כשישמעו את מכות הסניר המדוייקות שלו, ובסיסטים (כמנהגם של בסיסטים) ישבו בצד, לא יאמרו מילה, ויזיזו את ראשם לפי הקצב. למרות שהוא משתנה כל כמה רגעים.

כחובב פרוגרסיב אני כמובן אמיץ על השירים הארוכים יותר (שכן הם מציעים חוויה עמוסה ומרוכזת) כמו "Incident At Haldman’s Lake", "Shattered Dreams", "Revelation" , אבל השיר השלישי , "Coming To Age", שהוא בעצם השיר הפותח את הסאגה, יגרום לכל מטאליסט עם חוש קצב לנענע את הראש באגרסיביות. הקטע העשירי, "Viper" הוא יציאת מטאל מלודי משובחת, עם ריפים קטלניים, ביצועי דאבל בס מתונים אבל ארסיים, שיר שמדלרג בנונשלנטיות בין רגעי Iron Maiden לבין Dream Theater.

השיר השישי הוא החלש ביותר באלבום, שכן הוא מציג את הנטייה הידועה של חברי הלהקה לבלדות סכריניות מדי (לטעמי) שגובלות בפופ מקושקש. בשיר הזה, "I Promise You", מתארחת זמרת, והשילוב שלה ושל די.סי. קופר, יוצר שיר מצועצע מדי, על גבול האירוויזיון. כאילו בשביל לתקן את הרושם, השיר הבא "Consummation Opus", הוא קטע אינסטרומנטלי מרהיב, שמזכיר לרגעים את Pink Floyd ולרגעים את Rush. בקיצור, יופי של אלבום.