Amon Amarth – Fate Of Norns

מכירים את ההרגשה שאתם מצפים לאלבום הבא של להקת מסוימת, כאשר בזכרונכם עוד חקוק האלבום הקודם של הלהקה שנחשב לדעתכם לאחד מהדיסקים הטובים ביותר ששמעתם? אני מניח שאלה מכם שמכירים את התחושה, יודעים איך הרגשתי בזמן ששמעתי על כך שלהקת הדת' מטאל השוודית\ויקינגית Amon Amarth הולכת להוציא אלבום חדש העונה לשם "Fate Of Norns".

אך קודם כל, קצת רקע בשקל למי שחס וחלילה לא יודע על מי אני מדבר. Amon Amarth היא להקת דת' מטאל שוודי לכל דבר, רק עם ליריקה ויקינגית וריפים יותר איטיים משאר להקות הדת' מטאל השוודיות כגון Dark Traniqillity או Arch Enemy. לעיתים הלהקה אף מזכירה במקצת את המקצבים הישנים של In Flames בתקופת "The Jester Race", ובדיסק האחרון שלה "Versus The World" היא הפכה את הדת' מטאל הויקינגי חסר הפשרות מהאלבומים הישנים שלה למוזיקה פחות אפית, יותר מלודית וחדשנית ועם סאונד יותר מושקע.

בכלליות, האלבום החדש מנסה להישאר באותו קו עם האלבום הקודם, שהווה נקודת שינוי במוזיקה של הלהקה, אך בניגוד למקרים עם מטאליקה או סלייר, לדעתי ולדעת רבים השינוי בא לטובה והשאיר רושם חיובי שיצר את אחד האלבומים הטובים ביותר בסגנון הדת' מטאל השוודי או הדת' הויקינגי שיצא לי לשמוע. אמנם הליריקה נחמדה ושומרת על קו של תיאור קרבות ויקינגים בעבר (כה אופייני), אך בניגוד לאלבום הקודם, "Fate Of Norns" נופל ובגדול, כבר תראו על מה אני מדבר.

השיר הראשון באלבום הוא "An Ancient Sign Of Coming Storm" – פתיחה מצויינת לדיסק, שיר מלודי וכבד, דת' מטאל מלודי לפי הספר עם הטאץ' הויקינגי של אמון אמארת' פשוט תענוג לשמוע פתיחה כזאת שכלכך אופיינית ללהקה. לדעתי הפתיחה היא אחת מנקודות האור היחידות שנמצאות באלבום, ובצדק הלהקה פירסמה את השיר הזה כשיר הייצג של האלבום. אחריו מגיע "Where Death Seems To Dwell" שיר מלודי שמחזיר אותנו קצת לימים של הדיסקים היותר ישנים של אמון אמארת', עם ריפים ארוכים ואפים מאוד, אבל לטעמי מין נסיון כושל לשחזר העבר, וחבל. לעומת זאת, את שיר הנושא של האלבום "Fate Of Norns" אהבתי יותר אף על פי שגם הוא הולך באותה תבנית "עתיקה", עם ריפ אחד שמתמשך לאורך כל השיר כאשר מידי פעם ישנן קפיצות לסולמות יותר גבוהים, אך מפה זה רק מתדרדר. שאר השירים באלבום לדעתי מביישים את השם "Amon Amarth כמעט כמו ש-"The World Need A Hero" מבייש את Megadeth או "God Hates Us All" מבייש את Slayer.

"Pursuit Of Vikings" הוא שיר משעמם וחסר כל תוכן לגמריי, מלודיה גרועה למדי, פשוט שיר סתמי. "The Valkyries Ride" הוא שיר שלדעתי פחות מתאים לאמון אמארת' בריפים שלו שגובלים בדת' מטאל בנאלי, קצת מלודי. "Beheading Of A King" הוא שיר טוב יחסית שנפתח בתיפוף קל וממשיך לשיר מלודי ושובר. השיר הבא בדיסק "Arson" מתחיל בקול רגוע של קרן ויקינגית כלשהי וממשיך לשיר מלודי וסוחף כמו שאמון אמארת' יודעים לעשות וחבל שלא עשו לאורך כל הדיסק. והשיר האחרון "Once Sealed in Blood" מגיע עם ריפים מלודים שנותנים בראש כמו שצריך ולפחות בכך האלבום מסתיים בנימה יותר אופטימית שאומרת שלא הכל אבוד עם Amon Amarth.

האלבום החדש אמנם מנסה למהשיך באותו קו שינוי שאמון אמרת' החלה באלבום הקודם אך נכשל בזה נחרצות, לא מבחינת הסגנון המוזיקאלי או הפקה ברמה יותר גבוהה אלא באופן בניית השירים, שיצרו איחוד בין המלודיה הישנה של הלקה לבין הדת' מלודי הטיפוסי של להקות כמו At The Gates ו-Dark Traniqillity. כמו כן אני חושב שיואהן הסולן מסוגל ליותר ממה שהוא עשה באלבום מבחינה ווקאלית, שלא לדבר על אורך האלבום עצמו שלא עולה על 40 דקות.

בכל זאת זהו אלבום דת' מטאל טוב, אך למעריצי Amon Amarth, לדעתי הוא נוגד את כל הציפיות שהיו לאנשים בנוגע אליו, במיוחד לאחר האלבומים הקודמים "Versus The World" ו-"The Avanger", וכמובן לאחר ההופעה המדהימה שהייתה ללנרנ בארץ לפני שנה וחודשיים. וכל מה שנישאר זה לקוות זה שהאלבום הבא יהיה יותר טוב כי חברי אמון אמארת' הוכיחו שהם מסוגלים לעשות את זה.