Anaal Nathrakh – The Whole of the Law

18/01/17
כתב/ת:
לאתר הלהקה
  1. The Nameless Dread
  2. Depravity Favours the Bold
  3. Hold Your Children Close and Pray for Oblivion
  4. We Will Fucking Kill You
  5. ...So We Can Die Happy
  6. In Flagrante Delicto
  7. And You Will Beg for Our Secrets
  8. Extravaganza!
  9. On Being a Slave
  10. The Great Spectator
  11. Of Horror, And The Black Shawls

The Whole of the Law הוא האלבום החדש והתשיעי במספר של להקת הגריינד\אינדסטריאל\בלאק מטאל Anaal Nathrakh ויש לו בעיה. מתחילת הקלטות האלבום הוא שווק כהוצאה הכי ברוטאלית וכאוטית של הלהקה עד היום. כך לפחות טען Mick Kenny ברשתות החברתיות. והרי Kenny הוא Anaal Nathrakh: גיטריסט, באסיסט, מלחין, כותב המילים ואיש החזון של הצמד המוזיקלי הבריטי הזה אותו משלים הסולן Dave Hunt, הידוע מימיו כסולן להקת הדת' מטאל Benediction. לומר שהאלבום החדש של Anaal Nathrakh הולך להיות הכי כבד או ברוטאלי זאת חתיכת אמירה, בעיקר בהתחשב בעובדה שלא מדובר בלהקה מלודית במיוחד או נעימה להאזנה. האלבום In the Constellation of the Black Widow ששוחרר ב-2009 נחשב בידי רבים לאחד מאלבומי המטאל הקיצוני הכי בועטים ואפלים (והטובים) שאי פעם הוקלטו. זה לא היה אלבום ואפילו לא פתיל בוער בדרך לחומר הנפץ: אלה היו הקלטות המעונים בתופת בזמן שארבעת פרשי האפוקליפסה דוהרים מבעד לשערי הגיהנום ולעבר עולם בני האדם. אז איך האלבום החדש עומד ביחס לכל זה?

אחרי קטעי פתיחה אווירתי צורמני שמכין את האוזניים שלנו למתקפה, האלבום נפתח עם השיר "Depravity Favours the Bold" ששולח אותנו לעולם של כאב והרס עם גריינדים, בלאסט ביטס, מעט אלקטרוניקה, גיטרות מנסרות והצווחות של Dave Hunt שבאופן צפוי נהפכות לשירה נקייה משובחת בסגנון אופראי קל על רקע פזמון מלודי מהרגיל. הטריק הזה חוזר גם בשיר "Hold Your Children Close and Pray for Oblivion" שכולל גם סיומת בה Kenny זוכה להשוויץ בנגינת הגיטרה המגוונת שלו וגם Hunt שמקבל טווח ווקאלי רחב מתמיד. זה בדיוק החוזק של The Whole of the Law: האלבום נותן לנו הצצה ל-Anaal Nathrakh במודל שונה טיפה בו הצמד המטאלי הזה זוכה להשוויץ בצדדים אחרים שלהם שהיו חבויים עד כה או לא נוצלו עד תום.

שירים כמו " "We Will Fucking Kill Youו-"In Flagrante Delicto" הם פיסות בלאק מטאל מלודיות עם גוון אופייני של בלאק נורווגי מהאייטיז, צווחות אופייניות ותיפוף לא מתפשר מצד מכונת התופים המפורסמת של Kenny. "Extravaganza" נושק לתחום האוונגרד-בלאק בדמות של שיר דמוי Ishan: שירה נקייה אופראית, אווירה כבדה ומסתורית ומבנה שירים לא שגרתי ששובר את מוסכמות הבלאק והמוזיקה בכלל. הממתק האמיתי של האלבום הוא ללא ספק " Of Horror, and the Black Shawls" – שיר אימה במלוא מובן המילה. מדובר במערבולת של גיטרות עמוסות אפקטים, אינדסטריאל, דגימות של מקהלה נשית ברקע וזעקות שבר מצד Hunt. השיר הזה מתפקד כקרשנדו של האלבום ואחד מהשירים הסוגרים הטובים ביותר של הצמד שידוע מלכתחילה בזכות השירים הסוגרים המופתיים שלהם.

The Whole of the Law הוא האלבום הכי מגוון מוזיקלית והכי מלודי של הלהקה עד היום. זה לא דבר רע, אבל זה לא מה שמכרו לנו. אני לא יודע אם זה בגלל שציפיתי למשהו אחר או בגלל שאני קצת "מחמיר" עם Anaal Nathrakh כי אני כל כך אוהב אותם אבל The Whole of the Law עדיין מרגיש לי כמו עוד אלבום בדרך למשהו גדול יותר, קצת כמו שהאלבום האחרון שלהם Desideratum היה. מדובר במהלך הגיוני ומתבקש אצל מוזיקאים שכבר שיחררו את היצירות המכוננות של הקריירה שלהם. Kenny ו-Hunt מתנסים ובוחנים את הגבולות שלהם בעדינות ובזהירות שיש לפטיש של חמש קילו. זה אלבום טוב, מומלץ לחובבי הז'אנר וכמובן שלחובבי Anaal Nathrakh שגם אלבום פחות טוב שלהם הוא סיבה לחגיגה. ועדיין, אם אתם מחפשים נקודת כניסה ללהקה אתם מוזמנים לחזור לפסקת הפתיחה.