Anaal Nathrakh – When Fire Rains Down From The Sky, Mankind Will Reap As It Has Sown

ובכן, אין ספק ששני הגיבורים המרכיבים את הרכב הבלאק Anaal Nathrakh, הראשון Irrumator והשני הינו v.i.t.r.i.o.l – היו מעדיפים להיות Mayhem.
Irrumator חולם בלילות שהוא זה העוטה גלימות פורים בחשכת הליל ורץ על סלעים בחופים אלו ואחרים, ולא אירונימוס (ז"ל). V.i.t.r.i.o.l מצידו, כנראה מנסה כבר שנים לאזור מספיק אומץ בכדי לחתוך את הורידים ולירות לעצמו בראש, כמו Dead (ז"ל), ו Irrumator כבר לא יכול לחכות לרגע בו יאכל את מוח חברו. שניהם היו רוצים להמציא אידיאולוגיות רומנטיות על חיי ניכור ביער, במקום להודות בבטלנות ובחוסר תקציב משווע. שניהם היו רוצים את הנתח שלהם בהמצאת הבלאק, שניהם היו מעדיפים לקנות איפור פנים במקום אוכל, ובטח ששניהם היו רוצים להרצח ע"י וראג\בורזום. אבל במקום זה, הם בסך הכל Anaal Nathrakh.
לא קשה להבין שאני רומז כאן קלות לדמיון מוזיקלי בין הלהקות. הלהקה עשתה קאוור לדה-מיסטריס האגדי של מייהם, והריפים, הדרך בה הם דבוקים להם יחדיו, הזעם, השורשיות, ה"אופל",האורח המשתתף באלבום, אטילה צ'ייסר-אחד מסולניה האגדיים של מייהם , הכל כתוב לפי הספרון השחור הקטן של אירונימוס, שנכתב לו אי שם, כשהכל היה פשוט יותר, ושרפת כנסיות עם מה שבא ליד.
אבל בעוד שמייהם נהגו לבקש בחביבות יחסית מעוברים ושבים Anaal Nathrakh קופצים מעל הגדר, חמושים בלהביור ובמגל מכני, ומשמידים את כל עדרי העיזים של המשק הקיבוצי כולו.

אם מייהם הקדימו את זמנם במידת השחור והרעש שהביאו לעולם, הרי ש- Anaal Nathrakh, גורמים לשחור שלהם להראות כמו אוף וויט. את המתופף האנושי (שכבר מתחיל להחשב כפאסה בסגנונות מוזיקה רבים, וחבל. אולי.) מחליפה מכונת תופים עם המון אמביציה ורצון לעשות רושם, שפשוט מפגיזה בבלאסט-ביטים מכניים לאורך כל השירים. הכל מהיר, מאוד מהיר. הריפים, ריפי בלאק קלאסיים, הם פשוט ריפים מבריקים. בלי הרבה אקספרימנטציה כאן, פשוט אותן מלודיות אפלות ורפטטיוויות כמו גשם של בזלת. בניגוד להוצאה הקודמת של הלהקה, The codex necro, הסאונד של העניין כאן מרוכך מעט יותר, פחות צורמני וקודח אך עדיין, בכל סטנדרטיים מוזיקליים, מדובר בזמזום מהעוינים שנחתו על המין האנושי. מאז נחיל הארבה שירד על מצרים לא היתה כאן הסטריה כזאת. נמשיך בווקלז המסתחררים, הזועקים, המקיאים והמחרחרים, המזמרים בקולות של כוהני שיטנה, צצים להם מן החשכה, מתערבלים זה בזה, מתחבאים מתחת למיטות. סולואים מהירים, מטורפים, צצים להם מדי פעם בפעם ומצטרפים בדילוגים לנהר הזועם של גיטרת הקצב הבשרנית.

ומי קפץ לביקור? הלא זהו אטילה צ'ייסר ,כאמור למעלה, סולנה של מייהם בתקופת דה מיסטריס דום סטהנס, האלבום שמיקם אותם כחלוצי בלאק מטאל לנצח כל הנצחים כנראה. אז היה אטילה במקום הנכון בזמן הנכון, והיום הוא קצת זקן יותר, אבל לא הרבה השתנה. אותם חרחורים ממורמרים ושנויים במחלוקת הזכורים לנו מן הקלאסיקה. חברי Anaal Nathrakh הרכיבו לקשיש-שטני הזה שיר מייהמי אף יותר משאר האלבום, בכדי שירגיש בבית. אני אהבתי את הווקלז שלו פעם, ובוודאי שאעריך אותם גם היום. אין כאן המון כישרון שירה, יש כאן קול אגדי וייחודי. ובכלל, בגילו, לזמר ליד שני הנערים התזזתיים מ- Anaal Nathrakh, זה יפה מאוד.

האלבום, אולי בעצם מיני-אלבום, מכיל 6 שירים, על האנטי-קרייסט, על מלאכים מעופפים ושאר קלישאות אהובות, עם קצת טוויסט שונא אדם משלהם. מיזנטרופיה – לעולם לא נס ליחה.
בשיר הראשון, ניתן אפילו להבחין בהשפעות "משוגע", מי היה מאמין. קצת ריפים של מטאלקור עוצמתי, משליכים את הבלאק לשלב הבא, מנתצים את הסטיגמה שמדובר במוזיקה אווירתית ומחוסרת עוצמה. הכל חד, מהוקצע, יודע לאן פניו מועדות, ואז מרכין ראשו לרץ לאותו כיוון במהירות שיא.
בשיר האחרון, הנושא גם את שם האלבום- "כאשר אש תרד מן השמים, גזע האנוש יקצר כפי שנזרע." (בתרגום חופשי), מתחילה היצירה בהתפרצות ממורמרת במיוחד של v.i.t.r.i.o.l, הסולן, שכנראה בשלב זה מאס בתחכומיים ליריים, ופשוט מצווח לחלל האוויר את המילה "DIE!" בכל הכוח שגרונו מותיר לו.
בנות, אם חשקה נפשכם בבחור כנה, המגיע ישר לנקודה- הרי הוא לפניכן.

בימים אלה, בהם מנבאים כבר מזמן את מותו של הבלאק הישן, הרצחני, בטענות על מיצוי, על חוסר מקוריות, על אימפוטנציה, בעידן בו הלהקות הגדולות בתחום גולשות אט אט אל עבר מישורים אלקטרוניים, זונחים יותר ויותר את שורשיהם, מראים לנו Anaal Nathrakh, שיש בלאק אחר.
כך כנראה היו נשמעים היום מייהם, אלמלא קרו כל טרגדיות העבר, ואירינמוס ודד, היו עדיין מהלכים להם בין החיים, עושים מעשים מטופשים ומדברים שטויות אפילו יותר מתמיד.
הבלאק המודרני (צועקים עלינו Anaal Nathrakh) הוא לא ה"אומצה-אומצה" הזה, שכולם מדברים עליו כ"כ הרבה. הבלאק המודרני נותן בראש כמו פעם- חובב מערות, שונא אנשים.
רק שהפעם, הם מציעים, בואו נתדלק אותו בדלק למטוסים.
אדיוטי, מיותר, ילדותי- כל זאת ניתן לומר על "אידאולוגיות הבלאק" המילטנטית והוולגרית של פעם.
אבל ל Anaal Nathrakh לא נמאס מהקלישאות, והם יוכיחו לכולם ש…ובכן…אם יורשה לעוות מעט משפט ידוע מתחום אחר- “BLACK’S NOT FUCKING DEAD".
“THY NAME IS SHIT"- צועקים חברינו כהקדמה לשיר הסוגר את הדיסק. ובפני הצהרה כזאת, באמת אין טעם לנסות להציב תגובה במסגרת ההגיון. הם, מבחינתם, נמצאים במקום אחר. והם שורפים שם כנסיה. ונסיים עם משפט קלאסי שנאמר לפני הרבה הרבה שנים ע"י אירונימוס, שלאורו חיים ויוצרים הזוג המרכיב הרכב משוקץ זה-
“Don’t be open minded, BE EVIL."

יאללה בלאגן!