Andromeda – Chimera

את להקת Andromeda למדנו להכיר ולאהוב במיוחד בגלל האלבום השני II=I שהבליט את הכשרון הרב שיש לחברי הלהקה ואת יכולת כתיבת המוסיקה המאתגרת והמלודית שלהם. באלבום הנוכחי ללהקה יש בסיסט חדש, פביאן גוסטבסון, שמגיע מרקע מטאל יותר קיצוני, אבל משתלב יפה באלבום הזה. יוהן ריינהולדץ, עם הטאץ' של פטרוצ'י בנגינה, הוא לטעמי גיטריסט העתיד של הפרוג מטאל העכשווי. הוא משלב בנגינתו המון Feel, עוצמה כשצריך, גם רוך וטכניקה אדירה, שיחד עם הכתיבה הקוהרנטית שלו מביאות לנו הנאה מוסיקלית.

המוסיקה של הלהקה לוקחת אותנו למחוזות נפלאים חדשים כמעט בכל שיר מחדש. אין קיבעון וקיפאון בחומר שהלהקה כותבת. זוהי לא פרוגרסיביות שתכליתה להפגין טכניקה וזהו, אלא הרבה מעבר לכך.השירים מתפתחים יפה מאד עם מעברי סולמות מגוונים, ושינויים ריתמיים ללא סוף, הריפים מתחלפים בין כבדים ורכים, והסולואים של מרטין הדין (קלידים) וריינהולדץ לקוחים מגן העדן, וביחד עם המלודיות קיבלתם את הנוסחא המנצחת לפרוג מטאל מצוין. ההתחלה של Chimera חלומית, עם השיר "Periscope", שכבר מן השנייה הראשונה, מרתק אותך לכיסא.

בשיר "Going Under", כל הלהקה משתוללת – במרכז דו קרב בין הדין לריינהולדץ, כאשר החיפוי הארטילרי מגיע מכיוונו של המתופף תומס ליון, המוכר לנו גם מההרכב הקופצני A.C.T. השיר "The Cage of Me" משחרר את מכם את כל הכבלים, וכמות אדרנלין מטורפת זורמת בעורקים, הראש מתנועע קדימה ואחורה, זהו הפרוג מטאל במיטבו, משתנה, דרמטי, ומאתגר לכל אורכו. הקטע "Inner Circle" שמתחיל בצורה אטמוספרית, מחזיר עטרה ליושנה בפרוג מטאל, יצירה אינטנסיבית ואנרגטית מן השנייה הראשונה ועד האחרונה, הדקו את הכוחות לקראת ההמראה המוסיקלית. לסיכום, אחרי אלבום שלישי ומוצלח, ל-Andromeda מגיע קהל יותר גדול ממה שיש לה היום ובהחלט הגיע הזמן לפריצה קדימה.