Arafel – The Way Of Defender
כבר שבוע שאני מקשיב לאלבום המלא והמרשים של אחת מהלהקות החשובות בארץ – ערפל – וכבר שבוע שאני מתלבט נורא איך לכתוב את הסקירה הזו. לא ידעתי, האם להתייחס בצורה יבשה רק למוזיקה, או להתייחס בפרטי פרטים גם לאופי הרוסי מאד של האלבום הזה, ולהסתכן בכך שיקראו לי גזען, או בנאדם שלא יודע על מה הוא מדבר, גם אם שתי האמירות האלה רחוקות מהאמת.
בסוף החלטתי על הדרך השנייה, משלוש סיבות. האחת, ההשפעות הרוסיות כל כך חזקות בכל תחום בדיסק הזה (וזה הרבה מעבר להיותו בלאק המבוסס על פולק רוסי), שאי אפשר שלא לגעת בהן.
השנייה, מי שם זין בכלל מה אתם חושבים עליי… השלישית, יוצא לי לכתוב על מעט מאוד אלבומים שאפשר לכתוב עליהם משהו מעבר ל "כמה המוזיקה טובה או רעה". זוהי ההזדמנותץ
אז נתחיל בכך שלא רק שהאלבום הזה מצוין, אלא שהוא גם אחד מאלבומי המטאל המקוריים ביותר שיצאו מהארץ הזו. הסגנון העיקרי שניתן לשמוע כאן הוא, כידוע לכולם,Folk Black Metal, כלומר בלאק מטאל המבוסס על מוזיקה עממית. כמו ש-Enslaved עושים את זה עם מוזיקה ויקינגית, ו-Melechesh עם מוזיקה מזרחית, ערפל מבססים את הבלאק שלהם על עולם הפולק הרוסי, ועד כמה שזה נשמע קונספט מעניין, התוצאה מעניינת הרבה יותר. כי למרות שההשוואה הראשונה המתבקשת היא באמת ל-Enslaved או ל- The Shadowthrone של סטיריקון, שכן
אלה שתיים מלהקות הפולק-בלאק הבולטות ביותר בסצינת הבלאק העולמי, זו לא תהיה השוואה נכונה לחלוטין. כבר בשמיעה הראשונה של האלבום הבנתי שערפל לא רק לוקחים אלמנטים מהפולק הרוסי ומלבישים עליהם בלאק, אלא הם לוקחים תרבות שלמה של מטאל רוסי, ומרכזים אותה בדיסק אחד.
אז נכון, אני לא רוסי, אף פעם לא הייתי רוסי, וכמו שאני רואה את זה עכשיו, לא נראה סביר שאני אהפך לרוסי מתישהו בימי חיי, אבל לא צריך להיות רוסי בשביל להבין שהשפעות ה-Heavy Metal הבלתי פוסקות שבדיסק הזה הן תוצר ישיר של תרבות המטאל הרוסית. תבדקו ממי מורכבת חצי מאוכלוסיית שומעי איירון מיידן בישראל, ואחר כך תבדקו להקה
בשם Aria, ותבינו למה אני מתכוון. ואני חושב שזה פשוט נהדר.
זה לא רק אלבום בלאק מטאל, זה לא רק אלבום פולק מטאל, וזה לא רק אלבום מטאל, בכלל. כשמקשיבים לאלבום הזה, שזורם אחלה במשך כל 43 הדקות שלו, אפשר לשמוע פולק רוסי שכולל אלמנטים כמו גיטרה קלאסית או חליל, כשהכל מולבש כמובן על הסולמות המתאימים, בלאק מטאל מטורף, ת'ראשי, ורווי באלמנטים של Heavy Metal. התוצאה מהנה, ואפשר לדפוק לצליליה את הראש בלי הפסקה. הדבר החשוב באמת באלבום הזה, כמו שאני מנסה להדגיש כבר במשך לא מעט שורות, הוא שהוא מהווה יותר מאלבום – זה מסמך תרבותי מוסיקלי מרתק. מקצבים שמשתנים ללא הרף, מלודיות מרשימות, שירה מצוינת, וריפים מיוחדים מאד, כל הדברים הללו יוצרים אלבום שחוויית ההאזנה לו מטורפת לחלוטין ומעניינת כל פעם מחדש.
לסיכומו של עניין, זהו ללא ספק אחד האלבומים המעניינים ביותר ששמעתי יוצאים מהארץ הזו, והוא ממש שווה שמיעה. חובה לשמוע את זה, זה כל כך שונה מכל המטאל בארץ הזו. עכשיו אני רק רוצה לראות את ערפל מופיעים קצת יותר. יש לנו כל כך מעט בלאק מטאל בארץ, אבל רובו איכותי. כל הכבוד.