Arallu – Geniewar

בתוך העטיפה של האלבום החדש והחמישי במספר של Arallu לא רואים תמונות של שדים מסופוטמים ועיטורים מה Necronomicon, את מקום הכישוף תפס הראליזם ואת מקום השדים תפסו מנהיגי האצ"ל, הלח"י, ההגנה והמחתרות היהודיות של טרום קום המדינה.

אני לא חושב שנותרו הרבה מטאליסטים בישראל שלא מכירים את Arallu, הלהקה הירושלמית שהוציאה את אלבום הבכורה The War On The Wailing Wall ב 1998 l נחרטה מהר מאד בתודעת הקהל המקומי, לחיוב או לשלילה, להקה שאו שאוהבים או ששונאים – בלי בין לבין.

הם עוררו לא מעט רעש כששחררו שלל הצהרות לוחמניות בין השנים 1998-2001, כששרו על מלחמה שטנית בירושלים וכשסיפורו האישי של מוטי דניאל או Butchered כפי שהוא מעדיף להקרא חדר לכל בית בישראל כשנסע לחלץ את אחיו בני משבי ארגון הטרור הקולומביאני בידיו נחטף ליערות קולומביה לפני כעשר שנים.

היו שלעגו להם, היו שאהבו אותם והלכו אחריהם לכל הופעה אבל לאט לאט Arallu תפסו מקום מרכזי יותר במטאל המקומי. מפה לשם – אלבום ועוד אלבום ואנחנו כבר באלבום החמישי, ולא משנה מה חושבים עליהם – אין הרבה להקות מטאל בארץ שהוציאו חמישה אלבומים ועברו כזו דרך, הופעות עם Enslaved, עם Mayhem ופעמיים עם Behemoth.

את Arallu של פעם אתם מכירים וכבר טחנו עליהם בכל מקום, אנחנו כאן כדי לדבר על Arallu של היום. האם יש כזה שינוי? האמת שהמגמה החלה כבר באלבום הקודם Desert Battles אבל היא הבשילה סופית כאן ב Geniewar, כבר באלבום הקודם שמעתי מבחר אלמנטים שלא מעולם הבלאק מטאל, קטעי מטאל מסורתי יותר ובגדול גישה פחות אפלה ויותר מדברית, יותר מעורבת.

אז Geniewar הוא האלבום של Arallu עם הכי הרבה קטעי איירון מיידן ו Slayer ששמעתם עד היום, נכון – אם אתם חושבים שאין כאן בלאק מטאל או שהאלבום נשמע כמו מיידן וסלייר אתם טועים, אך זה נשמע כאילו ברוס דיקינסון וקרי קינג בילו חצי שנה בחושה בסיני ואז החליטו לכתוב.

יש כאן עדיין רמיזות בלאק מטאל ופה ושם, נגיעות שזורקות אותי ל Absu ודומיהם, אבל כל זכר לפרימיטיביות סטייל Nifelheim או Sarcofago שהייתה באלבומים הקודמים נעלמה, במקום תמצאו כאן הרבה מטאל מסורתי ו..רגע… אני עומד להגיד את המילה הזו… נו… המילה הזו בהקשר הזה… : פולק. אז לא, זה לא ש Arallu הפכו Turisas או Finntroll, אבל כן בקטע של המון כלי נגינה עממיים, מקצבים שבטיים, ערביים, מזרח תיכוניים, או למי שקשה לו להבין את כל שלל הדימויים שאני דוחף כאן: האלבום החדש של Arallu יותר קרוב ל Orphaned Land מאשר ל Venom. עכשיו הבנתם? סוג של מטאל אוריינטלי, מקורי ולא ברברי כלל, "אורפנד של הבלאקרים" אם תרצו.

השיר הראשון שהלהקה שחררה From The Desert To The Ice ממחיש את זה, מה אין כאן מבחינת צליל אוריינטלי, הכל נמצא, שיר מרשים מאד אבל תבניתי ורך יחסית לשאר שירי הלהקה, לפני עשר שנים הם לא היו כותבים שיר כזה, בעיני השינוי הזה הוא בהחלט לטובה, כמי שהעריך אבל לא הכי אהב את האלבומים הקודמים של הלהקה אני מוצא את Geniewar מיוחד, מעניין ובעיקר בוגר והרבה יותר מרשים.
גם על ההפקה יש כאן מה לומר, הפיק את האלבום דורי בר אור הגיטריסט והמנהיג של Eternal Gray שיודע דבר או שניים על סאונד והמגע שלו בהחלט מורגש, כמו כן מנגן כאן מתופף אורפנד לנד בשני האלבומים הראשונים (סהרה ואל נורא עלילה) סמי בכר שתורם את חלקו דווקא בחלילים, הסאונד יותר עגול, יותר נעים. אמרתי "נעים" על סאונד באלבום של Arallu? מסתבר שכן.

יתכן שחלק מכל המעטפת סאונד הזו היא איש המאסטרינג של האלבום מאור אפלבאום שמתגורר בלוס אנג`לס וביסס את מקומו כאחד מטכנאי המאסטרינג המובילים בעולם, אחד שעשה אלבומים של Rob Halford, Therion, Yngwie Malmsteen ו Faith No More מצד אחד ואת Mayhem ו Sigh היפנים מצד שני, מעורבים כאן אנשים שלא היו מעורבים בצורה כה דומיננטית באלבומים הקודמים והכל שודרג.

Bloodshed Around דוקא כן נפתח בריף מהיר ומאד אולדסקול, אני קורא בטקסט שמדובר בשיר שעוסק בהווי החיים של המחתרות היהודיות והאווירה לפני קום המדינה, יש מצב שזה השיר הכי כבד שבאלבום הזה ויש מצב שאם Geniewar יצליח לא תשמעו מהם שירים כאלו באלבומים הבאים אבל אני לומר שאני אוהב את השינוי הזה.

הבא הוא Powerslave, קאבר שיושב טוב על לחולה איירון מיידן כמוני, אבל אז מבהיר שהם לקחו את איירון מיידן למזרח התיכון, השיר שכבר במקור נשמע אוריינטלי ומבוסס על סולמות ערביים נשמע כאן הרבה יותר ערבי, כל מה שקורה שם אחרי הבית השני והלאה זרק אותי לסהרה, כבר אמרתי אורפנד לנד הראשונים? Coronation שמגיע אחר כך זה כבר שיר ששם את Arallu במקום משודרג מבחינת הכתיבה ואחד השירים הבולטים באלבום, אני לא יודע עם דורי מ Eternal Gray תרם גם לכתיבה בשיר אבל לא אופתע אם כן, זה השיר הכי "אחר" שיש באלבום וקשה לקטלג אותו, וזה הדבר היפה, אני יודע שכמה מעריצי Marduk ימרטו שערות עם האלבום הזה אבל בסופו של דבר חיובי בעיני שלהקה מתפתחת ובוחרת לצאת מהמקום הרפפטיבי קצת של העבר, אם זה יותר "טרו" או פחות "טרו" ממש לא אכפת לי.

מה לגבי המילה שאמרתי קודם? …. המילה ההיא.. פולק? פולק זה גם לשיר על השורשים שלך, ולא רק על נופי הוי ארצי מולדתי, פה אין ויקינגים אבל יש לוחמים של ההגנה, ויאיר שטרן, והאצ"ל וכולם מככבים בתוך השירים גם באנגלית וגם בעברית, מבחר תמונות מימי המנדט הבריטי בתוך עטיפת האלבום, זה ימני? זה פאשיסטי? זה לאומני? לא יותר מ Bathory ששרו על Thor שהרג עם הפטיש ותקעו דגל שוודיה באלבום, לא יותר מ Satyricon שהדפיסו דגל נורווגיה על הדיסק ושרו על הפגאנים מארץ מולדתם שנלחמו בכנסייה.

יש כאן ביצוע מטאל בעברית ל"גבעת התחמושת" שבמקור מנוגד על אקורדיאון וכאן נשמע משהו בין Thrash לפאנק, קשה לברוח מהמקצב והשיר בנוי במסורת ה"אומצה אומצה" הידועה. עברתי ל Underground Resistance ושוב לוחמי ישראל טרום קום המדינה, אני שואל את עצמי עד כמה האמירה כאן פוליטית ומקבל תחושה שהיא סוג של הצדעה לגבורה, לא נקיטת צד בין הארגונים שהיו כידוע מסוכסכים ביניהם, על הסזון ואלטלנה לא ישירו כאן, על המאבק של מעטים מול רבים כן.

"צוק איתן" (השיר הוא באנגלית) מחזיר אותנו מימי המנדט לימי הקאסם, מסתבר שלאחר הקלטת האלבום פרץ צוק איתן, כך לפחות אני מבין מהחוברת ומהלהקה – והשיר נכתוב כתוסף לאחר מעשה, יש משהו צורב בחיבור הזה למה שכולנו עברנו בקיץ, בלי זה יכול להיות שהתחושה היתה של אלבום מטאל שמבחינת טקסט לא שונה מההתעסקות של הלהקות משוודיה בעבר שלהן, רק שבישראל יש גם הווה, והווה הזה לא עוזב אותנו. האלבום נגמר בביצוע מצמרר להמנון הלח"י "חיילים אלמונים" שנכתב על ידי יאיר שטרן מנהיגו שהרגו הבריטים, די ברור שלמרות ש Arallu היא להקה אנטי-דתית, הם רחוקים מאד מלהיות אנטי-ציונים.

אם לסכם את עלילות Arallu במדבר – Geniewar הוא האלבום הכי קומוניקטיבי של הלהקה וללא ספק המעניין והטוב שהוציאה בעיני. מי שרוצה לשמוע את הבלאק מטאל הברברי של תחילת הדרך ולא יכול להפתח למעבר – יישאר עם שלושת האלבומים הראשונים, אבל מישהו כמוני שסאונד המערה ואווירת המסור לא חביבה עליו במיוחד יאהב וימצא עניין ב Geniewar, גם אם הוא אוהב להקות כמו איירון מיידן ו Turisas ולא דוקא בלאק מטאל קיצוני.