Arch Enemy – Anthems Of Rebellion

15/08/03
כתב/ת:
לאתר הלהקה
  1. Tear Down The Walls
  2. Silent Wars
  3. We Will Rise
  4. Dead Eyes See No Future
  5. Instinct
  6. Leader Of The Rats
  7. Exist To Exit
  8. Marching On A Dead End Road
  9. Despicable Heroes
  10. End Of The Line
  11. Dehumanization
  12. Anthem
  13. Saints And Sinners

בראשית ברא השטן את הגראוול, והארץ הייתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום. העולם נחצה לשני חלקים, חלק אחד (העליון) מלווה בקולות נקיים ועדינים, והחלק השני (התחתון) והאפל יותר מורכב מגרונותיהם של החזקים ביותר אשר מסוגלים להוציא את קול הגראוול הצווחני והחייתי, ולהשאיר פחד ואימה בכל אשר יגיעו. לא הרבה אנשים מסוגלים לחצות את הגבול הדק בין שני החצאים, אך אלה שהעזו, משני הצדדים, לא התחרטו בכלל מכיוון שגילו עולם אחר לגמרי וגם להקות לא רעות בכלל.

היה זה לילה שקט למדי, כאשר ישבתי לי לתומי והאזנתי למוזיקה קלילה, כיאה לתושב בחצי העולם העליון. באותה תקופה, רדפתי אחרי להקות עם סולניות שגם שוות בקול וגם שוות במראה, כמו שאדם חולה כמוני מחפש. דבר אחד הוביל לשני, עד שלבסוף מצאתי את עצמי משתכנע לשמוע שיר שחבר שלי מהעולם התחתון המליץ עליו, שם השיר היה "Burning Angel", ומהרגע שהקשבתי לו, לא חזרתי להיות מי שהייתי לפני כן. אני לא יודע אם זה היה בגלל הקצב החייתי(!), העובדה שמי שצווח שם הייתה למעשה אישה(!!), או התמונה של הסולנית שחבר שלי שלח לי(!!!), אבל ממש אהבתי את השיר! וכך בין-רגע חציתי את הגבול והתמכרתי לצליל מן העולם התחתון… כה ימים יספרו.

להקת הדת' מטאל השוודית Arch Enemy לקחה את נשמתי הרחק למעמקי העולם הזה עם האלבום הקודם "Wages Of Sin". שהוא למעשה היה האלבום הראשון של הלהקה עם הסולנית המכשפת מגרמניה – Angela Gossow שניחנה הן במראה קשוח ומדהים והן באחד הקולות העוצמתיים ביותר ששמעתי מעודי הבוקעים מגרונה של נקבה כלשהי. כעת, כשנתיים אחרי מאורע היסטורי זה, הלהקה חוזרת עם "Anthems Of Rebellion", האלבום החמישי במספר, והשני עם הסולנית הכובשת והמדהימה שהחליפה בזמנו את Johan Liiva הסולן לשעבר.

Arch Enemy המורכבת מיוצאי להקות כמו Carnage ,Carcass ,Dismember ו-Armageddon היא לא רק להקת דת' כפי שתשמעו, שכן היא גם משלבת קצת מן הת'ראש במוזיקה שלה ואפילו כמה ריפים פרוגרסיביים פה ושם. זה אומר שאתם הולכים לקבל מנה לא קטנה של תיפופי דאבל-באס, מצילות, ושילובי ריפים רעילים ביותר של צמד האחים הגיטריסטים המוכשרים של הלהקה. מהשניה ה-33 של האלבום (אחרי הפתיחה הקלילה) השירים לא הפסיקו לפוצץ לי את האוזניים וגם ב-5 לפנות בוקר הם עוררו אותי לקפץ כמו ילדה קטנה בחנות ממתקים. טראקים כמו "Silent Wars" ו-"Despicable Heroes" גרמו לי כמעט לנפץ את מסך המחשב עם הד-באנגינג מטורף שהבאתי תוך כדי האזנה וכתיבת שורות אלו. שאר השירים באלבום נעים בהמהירות, כאשר חלקם משלבים מלודיות נעימות לאוזן וחלקם מקצבים בוערים שונים ומשונים.

אך למרות הכל, הרגשתי שהיה חסר משהו באלבום, או ליתר דיוק משהו השתנה בסגנון הלהקה מאז האלבום הקודם. אולי זה המחסור בסולו גיטרות, או העובדה שהפעם מרבית השירים הולכים בקו אחד ויותר אגרסיבי לעומת "Wages Of Sin" שלדעתי הציג בכל שיר אופי שונה, או אפילו השפעות מודרניזציה קלות שחשתי בין שיר לשיר. בסופו של דבר, לא משנה מה היה שהשפיע על השינוי, זה היה מאכזב במעט.

יש הטוענים ש-Arch Enemy בהחלט התמרדו והצטרפו לזן הגודל של להקות הניו-מטאל, אבל אני לעומת זאת לא מרחיק לכת באמירה זו. אז נכון שמרגישים סתירה קלה באופי הלהקה, אך זה לא אומר שהם לא מקצועיים, מוכשרים ועושים מוזיקה איכותית כמו שתמיד ידעו לעשות. אחרי הכל, Arch Enemy ידועה בתור הלהקה הקיצונית הכי מצליחה ביפן(!), וזה כבר אומר שלא כדאי להתעלם מדעותיהם של מיליוני מעריצים מלוכסני עיניים. לכן אסכם את דבריי בכך שאומר שאם אהבתם את הטעם הקודם, אין סיבה שלא תנסו את הטעם החדש עם הפצפוצים, וגם אם אתם לא אוהבים גלידות, אני בטוח שלא תתנגדו לאחת בימי הקיץ החמים… והמבין יבין. Sayonara!