Architects – Hollow Crown

את Architects אני מכיר כבר קרוב לשנתיים – הייתי בטיול בלונדון, שבו פספסתי הופעה משותפת שלה עם להקת ההארדקור הטכני SikTH ביומיים בלבד. Architects הייתה להקת החימום באותה הופעה, ומספר ימים אחר כך נתקלתי באלבום השני שלה, Ruin, בחנות מטאל ברחוב קמדן… לא ידעתי מה הם מנגנים, אבל סמכתי על SikTH שהיא אחת הלהקות האהובות עליי בשנים האחרונות שחבריה יודעים לבחור לעצמם שותפים לסיבובי הופעות. וחוץ מזה, האלבום עלה רק 5 פאונד, אז אמרתי "למה לא?" וקניתי אותו.

זה היה אלבום לא רע בכלל, אבל מלא פוטנציאל נא ולא ממומש, שרק מחכה להתפרץ. המוזיקה נשמעה עצורה משהו וקצת תבניתית, הסולן נשמע כאילו הוא סובל מעצירות קשה, והכל ביחד נשמע סבבה, אבל לא היה לזה את הפאנץ' הנחוץ בשביל להעביר את זה לרמה הבאה.מאז עברו כמעט שנתיים והרבה קרה: הלהקה הוחתמה ב-Century Media, אחד הלייבלים הגדולים ביותר במטאל כיום, פצחה בסיבובי הופעות עם להקות ענקיות כמו Beneath the Massacre, Suicide Silence, Protest the Hero, Unearth ו-Despised Icon והחלה להקליט אלבום חדש בשם Hollow Crown.

לפני כחודש האלבום הזה יצא, ואם ב-Ruin היה חסר קצת פאנץ', אז ב-Hollow Crown לא מקבלים פאנץ', מקבלים סטירה בפנים מפטיש 5 קילו. קודם כל, הדבר הראשון ששומעים שהשתנה זה פשוט וקל המוזיקה. הכל נשמע כאילו הכפילו את המהירות ב-1.5, ואם אני שומע את Ruin בסמוך ל-Hollow Crown אני פשוט מרגיש כאילו המוזיקה מתנגנת בסוג של סלואו מושן. כמו כן, כל העסק הפך להיות הרבה יותר טכני, עם השפעות ברורות מהחברים SikTH, בעיקר בעבודת הגיטרות עם ריצות בסוויפים על סולמות קצת משונים, אם כי הגיטרות עדיין שומרות על מוטיב מרכזי של ריפים כבדים ולא נגררת לטכניות הטוטאלית של SikTH ולהקות דומות.

הסולן, Sam Carter, השתפר פלאים, והפעם הוא אף תואם הרבה יותר את המוזיקה ומשתלב בה במקום להתבלט בחוסר טאקט כמו בחלקים מסוימים באלבום הקודם. ההפקה עצמה הרבה יותר ממוקדת – הסאונד מאוד אפל, מקומפרס וצמוד, מה שמאפשר ללהקה להשתמש במגוון ריפים ולשלב מאפיינים ממספר סגנונות שונים בלי לאבד את האחידות והמאסיביות שמאפיינת את האלבום. מה שיפה עוד יותר לגבי האלבום הזה, הוא שהוא מכיל שירים ממגוון סגנונות על סקאלת המטאל וההארדקור, וכולם שומרים על רמת איכות כללית גבוהה ביותר וסטנדרטים מצויינים.

רביעיית השירים הפותחת למשל הם שירי מטאלקור טכני מפציצים ללא רחמים, כשאחריהם באה סדרת שירים מעט יותר לכיוון ההארדקור – ריפים של הארדקור פאנק, שירה נקייה בתדירות גבוהה יותר, אווירה קצת יותר מלנכולית… והפינאלה של האלבום, שיר הנושא, הוא בכלל שיר שגובל באינדי ואפילו – חלילה וחס – באימו. כאמור, זה נראה כאילו כל מה ש-Architects עושים באלבום הזה, הם עושים טוב ואפילו טוב מאוד. אני ממש מקווה שזה לא משהו חד פעמי ושעוד נשמע את השם הזה בעתיד והוא יספק לנו עוד הוצאות איכותיות כמו Hollow Crown. ממליץ לכל מי שלא מפחד מהתואר Metalcore, לא תתאכזבו.