Arranged Chaos – As Time Goes By

Arranged Chaos היא להקת Metalcore גרמנית. אפילו אחריף ואומר שהם להקת Deathcore גרמנית. אמנם לא מקבלים את מלוא ההבנה בתחילת ההאזנה לאלבומם, As Time Goes By… – אבל כבר שמגיעים לשיר הנושא לא נשארים הרבה מקומות לשאלות. אנחנו מכירים את הלהקות האלה, במיוחד החברות מ-Liptzig בגרמניה. אלבומם הראשון של להקה זו מכיל תשעה קטעים ועוד שני קטעי מעבר. הוא מאופיין כמיטב הז'אנר בהרבה בלאסט-ביטס וגיטרות טוחנות. האלמנטים החזקים של ה-Death Metal בוהקים בו החוצה, אפילו לא מעט Melodic Death Metal מחלחל פנימה, אבל אין ספק שהלהקות המשפיעות עליהן באופן הבולט ביותר הן Despised Icon ו-As Blood Runs Black. אז ראשית נבהיר שמי שלא אוהב את הז'אנר, שיתרחק מראש, ואפילו יש לומר כמו מאש. האלבום הזה נוטף קטעי Breakdowns על ימין ועל שמאל. בכל שיר יש אחד לפחות מכורח ההרגל, ובחלקם מטפטפים גם שניים כאלה. השיר הטוב באלבום הוא השיר הראשון הבא אחרי פתיח הקלידים שהולחם לאלבום. Depending On A Change עדיין משאיר מקום לספק, שמא חלקת ה-Metalcore תצא שידה על העליונה במאבק המוזיקלי הממושך, עם אלמנטים רבים של נגינה מורכבת, סוויפים חביבים, ריפים של Melodic Death Metal ו-Breakdowns שאמנם ישר מושכים לאותו הכיוון ההוא של הז'אנר ההוא עם חרחורי החזיר. אבל עם הגענו לשיר הנושא, אי אפשר להתעלם שזו המגמה החזקה במיוחד במוזיקה שלהם, והיא רק הולכת ומתחזקת בכל שיר.

השיר Rigor Mortis אף מתחיל בחרחור "Breee" ארוך ואופייני. הלהקה הזו מנגנת היטב, אבל מלחינה בצורה מעופשת. חצי מהשירה מושרת במה שמכונה באופן לא נכון (אבל על מנת שתבינו על מה אני מדבר, נקרא לעז בשמה הלא נכון) שירת "Inhale" נמוכת ווליום ונטולת עוצמה שהודבקה בצורה מאוסה לז'אנר כולו. נשמע שגם באלבום שיוצא ב-2010, Arranged Chaos לא מפחדים לקפוץ קפיצת ראש אל תוך כל קלישאות הז'אנר. האלבום כולו סובל מריח באושים של בוסריות. אין ספק שהיוצרים מאחוריו הם ילדים קטנים שמיהרו לכתוב כמה וכמה שירים ולמסגר אותם באלבום. אין לי ספק שההשפעות של אופנת המטאל הנוכחית של היום, להקות שגורפות הצלחה פנומנאלית יחסית להיצע המוזיקלי שלהם, כדוגמת Suicide Silence או Bring Me The Horizon, צובעות את ההווה המוזיקלי בצבעים חד גוניים ומשעממים עבור חובב המטאל הממוצע הוותיק יותר, אך מהוות עולם ומלואו לצעירים מלאי החיים והאנרגיה לנסות ולצלוח את כיפת הזכוכית של להקות חקייניות. למעשה, גם כאשר הלהקה נשענת בכוח על מוזיקה מחוץ לעולם המטאל, כדוגמת רצועה אינסטרומנטאלית (נוספת! אם כי לפחות שאורכה שתי דקות) בשם Silent Moments – היא מוכיחה כמה החבורה כנגנים אולי יודעים לנגן לפי קצב, אך הם נטולי כל נגיעה נכונה על כליהם המוזיקליים (להוציא את הבסיסט שעושה שם עבודה חמודה).

השיר שמגיע לאחר מכן הוא Unexpressed Truth שהוא גם בדומה ל-Depending On A Change בתחילת האלבום – מהווה את נקודות האור הבודדות בו. מדובר בשיר שהוא רובו ככולו יותר מלודי, ואף מכיל שירה נקייה שמבוצעת באופן חובבני במקרה הטוב, ופשוט חאפרי במקרה הסביר יותר. אבל לפחות המוזיקה נשענת על הצד היותר בריא של סצינת ה-Deathcore ופחות על הניואנסים המשמימים של כוכבות ה-Deathcore הנוכחיות. מטיבי לכת אף יקלטו סולו שמתחיל בסדר, ואז נחשף הגיטריסט במערומיו כחנטריש. War Of Suicide אמנם מתחיל Death Metal לחלוטין (אפילו הייתי אומר שהריף הראשון שייך בצורה מסוימת ל-Unleashed או Amon Amarth) ונשאר רוב הזמן בגבולות ה-Melodic Death Metal, וזאת כמובן לולא היו קטעי Breakdown מיותרים ושירת כנופיה מטופשת שרק גורעת בגלל עוצמתה הדלילה. בתור השיר האווירתי והמלודי יותר באלבום, הוא בהחלט מהווה את החוליה החזקה בשרשרת הזו, חבל שהוא עדיין תקוע גם בטקסט וגם ברעיונות קונספטואלים של להקות לילדים קטנים. Own Decision הוא אפילו יותר Metalcore מקודמו עם מעט יותר מלודיה ומעט יותר שירת צעקות, ובסופו של דבר אין ספק שהצבעים המכוערים באלבום באים מהז'אנר המיותר שנקרא Deathcore. דווקא הנפילה הגדולה מגיעה עם שיר הסיום שנקרא The Final Cut שפשוט לא סוחב ונשמע בהחלט הגרסה החלשה של War Of Suicide. הקטע המתוזמר עם השירה הנקייה במרכזו פשוט נמס למים מסוכרים בטעם של מוזיקה מעפנה.

אני חייב להבהיר, למרות שהאלבום הזה ממש לא משהו, וזה כנראה לא מעט בגלל שהלהקה הזו היא ממש לא משהו, יש להרכב Arranged Chaos יתרון די משמעותי על מרבית אומני הז'אנר מהליגה הנ"ל. קודם כל, נוצרה פה איזו קונספציה שעל מנת להיות בלהקת Deathcore כולם צריכים להיות נגנים על הפרצוף, חוץ מהמתופף (שכדאי שיהיו לו בלאסט-ביטס נחמדים ושהוא יוכל לרוץ על הדאבל-בס כמו חיה רעה) שצריך להיות סביר ולעשות את העבודה. Arranged Chaos אמנם מלחינים כמו ילדים, אבל הם מנגנים ברמה סבירה בהחלט, גם הגיטריסטים שצריכים לעשות סולו מבצעים אותו בלי הרבה גמגומים (הבעיה היא כמובן שהלחן של הסולו הוא טיפשי וילדותי), והסולן בהחלט שומר על מה שהוא צריך לעשות – בין אם זה Pig Squeals או שאגות נמוכות וצרחות גבוהות. אז Arranged Chaos יודעים לנגן ופשוט לא יודעים לכתוב, לעומת חלק עצום של להקות ה-Deathcore שלא באמת יודעות את שתיהן (ויותר מדי הרכבים מסוג זה פושה בארץ ובעולם, עם גישה לא בריאה לחיים מסוג זה). די בדומה לתפיסה שהייתה למוזיקת ה-Nu-Metal לפני עשור, בו כל להקה של חברים שהבינה של-Limp Bizkit הולך סיבוב טוב וכדאי לנגן מוזיקה כמותם – הם שכחו שלמרות שהמוזיקה פשוטה, היא איננה פשטנית, וזה בדיוק מה שמבדיל את Limp Bizkit מלהקת גאראג' סרוחה שמתיימרת להיות Limp Bizkit – וזה מה שמבדיל הרכבים שאולי איכותם המוזיקלית נתונה בספק, אבל מקצוענותם לא, לדוגמת Whitechapel ו-Parkway Drive – ומהרכבים כמו Arranged Chaos.