At All Cost – Circle Of Demons

27/03/08
כתב/ת:
לאתר הלהקה
  1. Circle of Demons
  2. Get Down For the Revolution
  3. The Message
  4. Let It Rain Death
  5. Ride Through the Storm
  6. We Won't Give In
  7. Step One
  8. Leaving Forever
  9. Eating Lightning Part III
  10. The Wall That Divides
  11. Drugs

הישמרו והיזהרו לכם, ידידיי, כי גם סף הסיבולת של הנהנתן שבגברים עלול להישבר מתישהו, והנה באו At All Cost כדי לבדוק מתי זה יקרה עבורי. ההרכב הבלתי-מיוחס הנ"ל מקורו מארה"ב ומעשיו הם בגדר פשיעה קשה כנגד הטעם הטוב, אפילו של הסלחנים שבמטאליסטים.

באו חבורת At All Cost וודאי אמרו לעצמם "במה יהיה פשענו אם נעשה עוד אלבום מטאלקור חביב ובלתי מזיק?" ובכן, התשובה היא שככל שמאזינים לאלבום הזה יותר ויותר, עם כל שיר שעובר, הרצון של החבורה להתפשר וליצור את ה-Nickleback של המטאלקור נהיה במהרה בלתי נסבל ואפילו עלול להביא להלקאה עצמית.

בעוד השיר הפותח, שהוא שיר הנושא, הרעיון עוד איכשהו נסבל, בסה"כ, הרי, מדובר בעוד להקת מטאלקור המנסה לעשות גדולה ולחכות את Trivium ואת As I Lay Dying. כמה רע זה יכול להיות? זה רק מטאלקור! ובכן, זה נהיה רע די מהר, ונהיה ממש זוועה לפני שהשיר השלישי כבר מתדפק על הדלת.

Circle Of Demons הוא תוצר נטול אמביציה, נטול דרייב, נטול השראה ונטול סיבת קיום בכל כך הרבה מובנים שזה מכאיב לי לכתוב את המילים האלה בתור מוזיקאי, שמא מישהו אחר יחשוב מחשבות דומות אי פעם על היצירה שלי. אבל בזמן שאני מתאמץ ליצור מוזיקה טובה, נדמה ש-At All Cost מנסים בכל כוחם לעשות מוזיקה ג'נרית, בלתי מאתגרת, ולא רק שהיא מקובעת למגבלות הז'אנר, הם גם עושים זאת רע.

טוב, ניקח נשימה עמוקה, צריך להירגע ולגשת בצורה שקולה ומחושבת לאלבום. אז השיר הפותח לא כזה נורא. רק השירה קצת מעיקה. הגראולים של סולן ההרכב מבוצעים בצורה חובבנית, כאילו בלעג לכל ז'אנר הדת' מטאל או לכל האקסטרים מטאל באשר הוא – אך ניחא הייתה זו להקת-שעשוע וצחוקים גרידא, אני בכנות מאמין ש-At All Cost מנסים בכוח להיות רציניים.

השירה הנקייה לא כל כך גרועה, היא ערוכה עד כלות הנשמה, וכל צליל שבוקע מגרון הסולן המדובר הוא בעצם סמפל שעבר כל כך הרבה איקוולייזרים בדרך, שאפילו אימא שלו לא הייתה מזהה אותו – ואיש בהפקה אפילו לא ניסה להסתיר את הדבר. בעצם, חשבתי לעצמי, אולי פה היופי שבהרכב. אולי מדובר בהרכב קר וריק מתוכן, פלסטי ומחושב שבעצם מציג תוצר זהה באיכותו, נאמר כדוגמת All That Remains שרחוקים שנות אור מלבצע משהו עם קסם אישי שלא בוצע מיליון פעם לפני כן – אבל עושים זאת טוב.

אבל לא, ממש לא. התיפוף באלבום מושך אחורנית את At All Cost כאילו המתופף כועס על הלהקה ומפשיט את תפקידיו לרמת הפאנק-רוק הבסיסית ביותר, להוציא את הברייק-דאונס הצפויים מקילומטרים. היחידים שמהווים נקודת אור צנועה הם הגיטריסטים שמבצעים עבודה סבירה עד טובה מאד מבחינת טכניקה (אם כי משמימים מבחינה רעיונית).

אז כפי שציינתי האלבום מתחיל בינוני-רע ומתרסק כלפי מטה בקול קריאה. השיר השני "Get Down For The Revolution" נשמע רע מקודמו, אך השיר השלישי כבר מדליק את כל הנורות האדומות, ומכריז בגאון שלפנינו תוצר קלוקל מבחינה מוזיקלית. אילו אינם נסיונות חד פעמיים, אילו הם השירים עצמם שמרכיבים אלבום שכולו ניסיון חד פעמי להישמע בצורה מסוימת – והתוצאה היא תוצר של אלבומים שאפילו Bullet For My Valentine לא היו מעיזים לקרוא להם Fillers.

אם יש כאלה בינינו שמבחינתם לשמוע אלבומים גרועים זוהי מטרתם – אז בבקשה, זהו המקום. אין ספק שיש פה הרבה מקום ללעג והרבה מקום לביקורת הורסת הרבה יותר מביקורת בונה. רק המתאמצים במיוחד יכולים לומר שאת הגיטריסטים אפשר לשמור ורק צריך להחליף את ההרכב כולו – ולהתחיל לכתוב חומר טוב במקום הרעיון המוזר אך משעשע לכתוב חומר גרוע – אבל כל הפרוצדורה הזאת כבר מאוחרת מדי, כי הרי Circle Of Deomns כבר יצא, והוא כבר התנגן לי באוזן, ואת החוויה הזאת אי אפשר לתקן.