Atrocity – Okkult
Atrocity מתחילה באות A וגם ההיסטוריה שלה מתחילה בימים הראשונים של הדת` מטאל האירופאי כלהקת מחתרת שחלקה במה עם הרכבים כמו Disharmonic Orchestra ו Morgoth על במות קטנות בגרמניה של אמצע שנות השמונים.
מאז עבר עליהם המון, בקצרה אספר שהייתה פריצה חזקה לשוק והחתמה בלייבל Roadrunner עם אלבומים כמו Hallucinations ו Longing For Death בשנים 1991 ו 1992, אלבומים שאוהדי הדת` מטאל הטכני התאהבו בהם מייד, ונחשבים עד היום לקלאסיקות בולטות בתחום, אמצע שנות השמונים הביא נטייה לצד מלודי יותר עם אלבומים כמו Blut ורומן מתמשך עם סגנונות הרוק הגותי, האינדסטריאל והאלקטרו בשלל שיתופי פעולה ואלבומים שיצאו החל מסוף שנות התשעים ועד לאמצע שנות האלפיים, הבולטים שבהם היו שני אלבומי קאברים ללהיטי פופ של שנות השמונים בגרסאות מטאל, מסחרית זה הצליח, בגרמניה אוהבים אייטיז, אלקטרו עם גיטרות, מעילי עור, ווניל ופטיש, והלוק של הלהקה קרץ חזק לקהל הגותי.
לפני 3 שנים הוציאה הלהקה את Atlantis שהיה נסיון לשלב בין הכיוון הזה למטאל הכבד של תחילת הדרך, התוצאה היתה אלבום בינוני ומוצר כלאיים חביב ותו לא, זה היה יותר מטאלי מכל קודמיו אבל עדיין לא מה שקהל המטאל של הלהקה ציפה לו. אתם צריכים להבין שיש שתי Atrocity עבור רוב האנשים, יש את Atrocity של הגותי והקאברים לשירי שנות השמונים, ויש את Atrocity להקת המטאל הטכני, מעטים האנשים שהולכים עם הלהקה בשני הכיוונים האלו במקביל. הם קיימים בעיקר בגרמניה ובאוסטריה. עד כאן ההקדמה, הרקע, הצגת הנתונים על הפציינט, ועכשיו: לעניין שלשמו התכנסנו, האלבום החדש Okkult.
הפעם Atrocity הבטיחו אלבום מטאל, הבטיחו וקיימו, קיימו בגדול.
הדבר היפה בלהקה הזו הוא הסיכונים שהיא לוקחת וההליכה עם האמת שלה גם אם האמת הזו לא נעימה או לא מתאימה לחלק מהקהל, אני בטוח ש Atrocity איבדו הרבה קהל "רגיל" עם האלבום הזה שכולו דאבל בסים מטורפים, שירת גראולינג אכזרית של הסולן Alex Krull והתקפה של סולואים וריפים קטלניים, אבל מצד שני אני לא התחברתי אליהם בצורה כ"כ חזקה מאז Longing For Death אלבומם השני שיצא ב 1992, אותי הם הביאו חזרה והיות והביקורת הזו היא הדעה שלי אז אשתף אתכם בה ואולי רק אולי, גם אתם תגלו כאן איזה אוצר חבוי.
Pandaemonium השיר הפותח הוא פצצה של מטאל בומבסטי, כבד, סימפוני ומהיר, מהסוג ש Septicflesh עושים כיום, עם תזמורת של כלי נגינה מתקופת הבארוק ומקהלה שנותנת רקע ועומק אבל כל זה רק הרקע לדת` מטאל הטכני והמהוקצע שהלהקה יצקה בהצלחה כאן, זה נשמע כמו סרט, כמו קטע אפי ענק ששואב אותך פנימה, התזמורים של כלי הנגינה הם ברמה סופר גבוהה, התיפוף טכני, מהיר מאד ומזכיר את תחילת שנות התשעים בהרכב, המון קטעי Blast Beats על הסימפוניה, וגיטרות כבדות, לא אלו שמשמעו אצל להקות הבלאק מטאל ששמות קלידים "מקדימה" ובקושי יש גיטרה, כאן הגיטרות נותנות בראש, זה אלבום דת` מטאל לפני הכל, התזמורת היא קישוט, לא העיקר, וככזו היא נותנת באמת עומק, לא שמעתי את הלהקה בצורה כזו יותר מ 20 שנה וחיוך של שביעות רצון נמרח לי על הפרצוף, איזה פתיח מהמם לאלבום, שיר ענק.
השיר השני Death By Metal, אני צריך להרחיב? הקונספט: מחווה לז`אנר, התוצאה: מפילה, קצת יותר אולד סקול, שואבת חזק מ Blessed Are The Sick של מורביד אנג`ל (האלבום, לא השיר) ויוצרת שיר כייפי, סוחף, מטאלי, מלא עוצמה, כייף לי לשמוע שוב את הגראולים ב Atrocity ואני מרגיש שחזרתי למקום מוכר, למקום שעזבתי איפושהוא באמצע שנות התשעים. אז כן, יש משהו קצת פופוליסטי בשירי האדרה לסגנון, מ Manowar ועד Destruction או כל מי שעשה את זה, אבל מצד שני זה פאן, וקצת פאן לא מזיק, במיוחד בלהקה שתפסה את עצמה מאד ברצינות לאורך השנים, בקיצור עוד "להיט" שהאלבום הזה מנפיק.
March Of The Undying נפתח שוב עם התזמורת, כל הפתיחות האלו נותנות דינמיקה בין השירים, במיוחד כשאחרי 15 שניות נכנס דאבל בס רצחני והשיר יוצא לדרך, אחד השירים היותר עוצמתיים שההרכב הזה הנפיק, זו סימפוניה של ברוטליות, טכניקה שזורה עם קליטות במינון נכון, כאן שומעים את הניסיון העצום של חברי ההרכב שיותר מעשרים שנות קריירה כמעט ללא חילופים בהרכב העניקו להם, זה נשמע בוגר, מעובד נכון, שלם ומהודק.
בכלל, עבודת הסאונד וההפקה כאן היא מהטובות ששמעתי לאחרונה, ואני מציין זאת כי את האלבום הפיק והקליט סולן הלהקה Alex Krull באולפן שלו בגרמניה, אולפן אמיתי ולא ביתי המשמש כסטודיו עבור להקות לא מעטות.
Haunted By Demons קצת יותר מלודי, אבל עדיין, שיר מטאלי , כבד, מהסוג שגורם לך להתלונן רק כי יש באלבום שירים מדהימים כמו שני הראשונים, אחרת הייתי כותב גם עליו שהוא מצויין..:-) Murder Blood Assassination שבא מייד אחריו ממשיך את הקו היותר מלודי של האלבום עם נגיעה נטייה לצד יותר "גרובי" מבחינת המוזיקה אבל עדיין, הכל גראולינג, הכל מטאל, והכל בהשוואה ללהקות מהתחום כי בהשוואה לאלבומים ש Atrocity עשו בעבר זה כבד רצח.
Necromancy Divine מחזיר אותנו לקטעי ה Grind המהירים בתיפוף, ולדת` מטאל שלו חיכיתי, ו Atrocity יודעים לעשות את זה מצויין, זה בדיוק החיבור בין לקחת אלמנטים מלהקות כמו Morbid Angel של תחילת שנות התשעים ולצקת אותם למקום ייחודי, שיהיו השפעה ולא העתקה, ואז זה נשמע כמו Atrocity ולא כמו אךף להקה אחרת. תענוג לשמוע כאן את כולם, את המתופף Joris Nijenhuis שנשמע כאילו נלקח משיא תקופת הדת` הטכני של 1993, את כל עיבודי כלי המיתר והקלידים ובכלל התזמור, ואת הגיטרות ומלאות נפח של Thorsten Bauer ו Sander Van Der Meer כשעליהם השירה של Alex Krull, כולם עושים כאן עבודה מרשימה מאד.
Satans Braut זו הנקודה המאכזבת של האלבום בעיני, שיר שמתכתב ישירות עם "תקופת הגותי" של הלהקה והיה טוב אם היה נשאר מחוץ לאלבום, שיר סביר שלא מתאים לאלבום ונותן לי הרגשה שמשבר הזהות לא חלף סופית, שיש עוד קצת לבטים כאלו ואחרים.
Masaya שבא אחריו הורס לי את התאוריה, לבטים אמרתי? פאק על הלבטים, Death Metal נותן בראש, חזק, מהיר, אולי השיר הכי רצחני באלבום, סופר מרשים, אין ספק, החבורה יודעת לעשות את זה כשהיא רוצה, יש להם את זה. When Empires Fall To Dust ממשיך את הקטע היותר אטמוספרי ופה ושם פורצת לה שירה נשית ברקע, שיר כזה אני כן מוכן לקבל באלבום כי הוא מתאים, כי הוא מיוחד ובאמת מהווה תחנה בתוך כל האינפורמציה העצומה שיש באלבום, ויש כאן המון אינפורמציה ועושר מוזיקלי.
La Voisine סוגר את האלבום, כמעט שעה של מוזיקה איכותית, הוא נפתח בבומבסטיות, אני בטוח שמעריצי Septicflesh יאהבו את האלבום הזה, הם רק צריכים לנסות ולהגיע אליו, להקשיב לו, לעכל אותו, La Voisine הוא סיכום מוסיקלי של שמונה דקות עם כל האלמנטים ששמענו במהלך האלבום, מעין שיר סיכום וככה הוא מצויין.
הייתי רוצה לתת ל Okkult ציון 9, כלומר ארבע וחצי כוכבים, אבל אתן לו 8, כלומר 4 כוכבים, ולו מן הסיבה הפשוטה שיש באלבום שני קטעים שהיו צריכים להשאר בחדר החזרות ומעידים על נסיון לרצות במידת מה גם את הקהל הגותי של ההרכב, זה מריח לי לא הכי נקי, אבל הלוואי ואלו יהיו הצרות שלי עם כל האלבומים שיוצאים היום, Okkult הוא אחלה אלבום, מעניין, מקורי, עם אחלה הפקה ועומק, מומלץ מאד, 8 בסולם ישי.