Avenged Sevenfold – Live In The LBC & Diamonds In The Rough

04/03/09
כתב/ת:
לאתר הלהקה
  1. Critical Acclaim
  2. Second Heartbeat
  3. Afterlife
  4. Beast And Harlot
  5. Scream
  6. Seize The Day
  7. Walk
  8. Bat Country
  9. Almost Easy
  10. Gunslinger
  11. Unholy Confessions
  12. A Little Piece Of Heaven
  13. Demons
  14. Girl I Know
  15. Crossroads
  16. Flash Of The Blade (Iron Maiden Cover)
  17. Until The End
  18. Tension
  19. Walk (Pantera Cover)
  20. The Fight
  21. Dancing Dead
  22. Almost Easy (Remix)
  23. Afterlife (Alternate Version)

איך אני אוהב חבילות כאלו של DVD ו-CD. יש בזה ערך מוסף גבוה במיוחד לאור העובדה ש-Avenged Sevenfold הכניסו לא רק הופעה חיה בדרום קליפורניה, אלא גם דיסק אודיו שכולל B-Sides. אבל נגיע אליו בהמשך. כצפוי, הסקירה הזאת תתחיל בהופעה החיה של Sevenfold (להלן: A7X – הכינוי של הלהקה). למי שלא מכיר, A7X היא אחת הלהקות הכי חרוצות במטאל האמריקאי, חבריה עובדים סביב השעון ותמיד דואגים לשחרר משהו חדש. אחד הדברים החשובים ביותר הוא לשמור על עיניין בלהקה אצל המעריצים, ו-A7X יודעים בדיוק איך לעשות את זה. העובדה ש-A7X בחרו לתעד את ההופעה ב-Long Beach California היא לא מקרית ונובעת מהעובדה שמקור הלהקה הוא במחוז הדרומי Orange County. וכמו שאתם יודעים, אין כמו קהל ביתי. M. Shadows הסולן דואג להזכיר את זה לקהל וסוחט כל טיפת הערצה שהוא יכול, האמת, מגיע להם.

עם זאת, אני לא מצליח להתחבר למטאל של A7X – הלהקה נשמעת כמו בליל של מטאל מיושן, קצת גוטיקה והרבה מידי Guns N' Roses, גם הסולואים נשמעים מיושנים והריפים לא ממש מגניבים אותי. נכון יש ל-A7X מלודיות יפות, אבל זה פשוט מרגיש לי קצת יותר מידי עתיק. תוסיפו על כל אלו אבל הלוק המגוחך של חברי הלהקה שמנסים להראות כמו הלהקות של סוף שנות השמונים (Axel Rose כבר אמרתי?) וזה לא ממש עובד. זה מרגיש אפילו כמו איזה ראפר לבן שמנסה להיות שחור מהארלם. ובאמת, כשה-DVD נפתח, השוטים הכ"כ צפויים של להקת רוק תופסת את הבמה והקהל מתרגש, כל הגימיקים שכבר ראינו אלף פעמים, אבל אל תתנו לדעות הקדומות שלי להטעות אתכם. בשניה ש-A7X מתחילים לנגן הלסת התחתונה שלי נפתחה והיה קשה לי לסגור אותה עד השיר השלישי – איזו רמה, איזו מקצועיות. אין מילים.

זה בכלל לא משנה מה הם מנגנים, אם אתם אוהבים את המוזיקה הזאת או לא. A7X כובשים. הם שרים בהרמוניות מדוייקות תוך נגינת ריפים מורכבים. M. Shadows כובש, הוא כריזמטי, אנרגטי ולא נותן לקהל להירגע. הפתיע אותי במיוחד המתופף The Rev שמצליח לשיר ולתופף באותו הזמן. הלהקה עושה גם שימוש לא מבוטל בסמפלים של כינורות וסינטים. ועד כאן כל מה שקשור לפרטים הטכנים. קחו לדוגמא את השיר "Sream", איזו יופי של ביצוע, שוב זה היה יכול להיות שיר של GNR אבל זה לא ממש משנה כרגע. בחלק העליון של הבמה יש איזה 5 רקדניות סקסיות, שמוסיפות לאוירה של הרוקנ'רול. A7X זזים על הבמה, מניפים את הגיטרות שלהם כאילו היו חרבות נינג'ה ובעיקר סוחפים את הקהל. הם מתבדחים על בחורות שזורקות להם חזיות ומסתלבטים על הבאסיסט שלהם Johnny Crist שלא שר הכי טוב בעולם.

לאר מכן חברי A7X מתפנים לבצע את הבלדה "Seize The Day". גם כאן, יש פזמון מעולה, טוב, גם בתים מעולים. לפני כמה שנים ראיתי DVD אחר של A7X, בו חברי הלהקה סיפרו על תהליך כתיבת השירים, ואצלם כמו אצל הרבה להקות מטאל אחרות, כל השירים חייבים להיות מנוגנים על אקוסטיות קודם. אני חושב שזה מוסיף לאיכות השירים של הלהקה ואני חייב לחזור ולציין את רמת הנגינה הגבוהה שנשמרת לאורך כל ההופעה. A7X הופיעו כבר כל כך הרבה פעמים שזה פשוט ניכר ונשמע מעולה. כמו כמעט בכל DVD, אחד החלקים הכי כיפים זה התוספות, ובמקרה הזה, A7X קיבצו את כל הפרומואים שאותם הם מקרינים 15 דקות לפני ההופעה כדי לשלהב את הקהל. לפני כל הופעה הם מצלמים קטע חדש וכשמקבצים את על הסרטונים האלו ביחד, מתקבל קטע משעשע למדי. שווה צפייה!

הדיסק שמצורף לחבילה הזאת של A7X נפתח בשיר "Demons", אני חושב שהשיר הזה מציג בדיוק את כל מה שאני לא אוהב בלהקה הזאת. זה מתחיל מהשירה שנשמעת כמו חיקוי של Axel Rose וממשיך בריפים ממש מיושנים עם דאבל באס חופר שהיו יכולים להיות פסקול לסרט על מטאל בשנות השמונים. נכון, A7X יוצרים משהו חדש בזה שהם מחברים את כל הדברים הישנים האלו, נכון שרמת הנגינה שלהם גבוהה במיוחד ונכון שיש להם מלודיות טובות – אבל בכל זאת המוזיקה נשמעת לדעתי מצועצעת מידי. השיר השני, "Girl I Know" נפתח בריף רוצח. השיר הזה נשמע לי כמו שיר בארים אמריקאי טיפוסי. גם פה יש פזמון מלודי מאוד מיושן שמרגיש כאילו שמעתי אותו כבר אלף פעמים בגירסאות אחרות. תוסיפו על זה את הגיטרה ליד שרצה ליד השירה. לא טוב. מזל שהבית חוזר ואיתו הריף המגניב. חבל לי על הלהקה הזאת שטמון בה המון כישרון אבל הוא מתועל לכיוונים שפשוט לא מדברים אלי.

מכיוון שהדיסק הזה הוא סוג של אוסף ביסיידים, הוא לא אחיד ברמתו וברמת הגימור של הסאונד. קחו לדוגמא את השיר "Until The End", אני מרגיש תחושת החמצה בעיבוד שלו, כאילו השיר רוצה להיות משהו אחד אבל הלהקה אונסת אותו להיות משהו אחר, כדי שיתאים לז'אנר שלה. אני מאוד אוהב את הפסנתר אבל הייתי משנה אותו לגמרי. הסולו כמובן מצריך איזה צוק רציני וצילום ממסוק. השיר "Almost Easy", נשמע כמו איזה ריפ-אוף לשיר של Metallica בתחילת דרכה, ואז כשמגיע הפזמון נכנסת שוב מלודיה מיושנת שנשמעת כמו עוד אלף שירים אחרים. ה-Half Time הזה, כל כך גימיקי – ושוב חוזרים לריף של Metallica, הפעם עם סולו מהירות שמתחלף באמצע בין הנגנים. הכי קלישאתי שיש.

בכללי, הדיסק הזה כשמו כן הוא, Diamonds In The Rough, יהלומים גולמיים. השירים בו יכולים להיות ממש טובים ויפים, אבל הם עדיין לא ממש שם. דרושה עוד עבודה וליטוש. יש שיגידו שזה הקסם של A7X, לטעמי אבל מדובר בלהקה ממש מבוזבזת, שיכלה להיות משהו הרבה יותר מעניין. על ה-DVD של ההופעה לא הייתי מוותר, מדובר פה באמת באחלה יציאה, הוא מנוגן מדהים ויש לו סאונד מצויין ונפלא לראות שהלהקה מצליחה לנגן את המוזיקה המורכבת שלה בקלות כזאת. חבל רק שאני נשאר עם טעם רע בפה מהדיסק הבינוני הזה.