Axxis – Paradise In Flames
- Paradise In Flames (Intro)
- Dance With The Dead
- Tales Of Glory Island
- Take My Hand
- Will God Remember Me
- Talisman
- Don't Leave Me
- Lady Moon
- Icewind
- Stay By Me
- Gods Of Rain
- Passion For Rock
יש להקות רעות ויש להקות טובות, אבל יש גם להקות כמו Axxis שאפשר לשמוע בלי לחשוב עליהן יותר מדי. בקושי עברו שנתיים מאז האלבום האחרון של חבורת הפאוור הגרמנית, והנה יוצא אחד חדש העונה לשם Paradise In Flames. זהו האלבום ה-10 של הלהקה הוותיקה, וכמו תמיד, העטיפה נראת מרהיבה כיאה ללהקה מהז'אנר, הרבה אדום והרבה אש, כבר התרגלנו.
לאחר אינטרו קליל הנושא את שם האלבום, אנחנו נכנסים לגן העדן, מלווים בצלילי סינתיסייזר ובקולו של הסולן, Bernhard, חבר הלהקה היחיד שנשאר מאז הקמתה לפני כ-18 שנה. "Dance With The Dead" ממשיך במקצב הארד רוק קליל, נגינה מקצועית ושירת קלין נקייה, שאליה מצטרפת גם סולנית, מה שהפתיעה בהתחלה והקשה להתרגל אל השיר, אבל בסופו של דבר גם את זה שרדנו. שירת האופרה העוצמתית שליוותה את המעברים, נשמעת כמו משהו פסיכודלי לגמרי אבל היא דווקא מוסיפה לאווירה של השיר.
בסה"כ מדובר באותה נוסחה – נגינת קלידים פאווריסטית על ריפים של הבי מטאל והארד-רוק גרמני – אמנם לא משהו שלא נתקלנו בו בעבר, אבל כמו שאמרתי, זה לא מפריע בכלל. קולו של הסולן נשמע טוב גם אחרי כל השנים האלו והוא מפקד ביד רמה על האלבום אם זה בשיר מהיר כמו "Tales Of Glory Island" או בדואט נעים לצד הסולנית האורחת בשיר "Take My Hand". ביחד עם צמד הסולנים מצטרף גם ליווי בשירת רקע, כשברוב הפעמים זה תורם לאווירה ולסגנון, אך לפעמים נשמע מוגזם מדי.
חובבי הבלדות ישמחו לשמוע את השיר "Don't Leave Me", שגם הוא דואט בין צמד הסולנים, על רקע נגינת פסנתר. כמו שאפשר להבין, שמות השירים וגם התוכן הלירי שלהם, מאד טיפוסיים לסגנון ומלאים בנונסים צ'יזיים, דביקים מאד. זה אולי יסביר למה אפשר להתחבר בקלות לאלבום, גם אם זה לא שיא היצירה המטאלית. שיר שמונה למשל, למרות שהוא נקרא "Lady Moon", לדעתי הוא השיר הכי טוב באלבום. יש בו נגינה ושירה צ'יזיים כל-כך, אבל מי אמר שאני לא אוהב גבינה עשויה היטב.
אם שכחתי להזכיר, חברי הלהקה עושים עבודה מעולה, ההפקה גם היא, נשמעת חיה וזורמת, ככה שאין תלונות בנושא הזה. מלבד כמה קטעי סולו לא רעים כלל וכלל, תשמעו לעיתים קצת גיוון בנגינה, עד כמה שאפשר לעשות בסגנון הזה. "Gods Of Rain" למשל, מתחיל במקצב תופים שבטי ובומבסטי (איך התגעגעתי למילה הזו) וממשיך לשיר כבד על מיד-טמפו בינוני ונותן בראש. אחרי השיר הסוגר "Passion For Rock", אפשר פחות או יותר להבין מה מוביל את Axxis ליצור אלבומים זורמים כאלה… ואני אפילו יכול לומר שגם זה מומלץ להעביר את ימות הקיץ בנחת.