Ayreon – The Human Equation

"נו טוב ,עוד אלבום של אריאן לוקאסן", תגובה שגרתית שכזו הייתה נשמעת לאחר כל הודעה על מועד יציאת אלבום חדש של ההולנדי המעופף הענק, אריאן אנתוני לוקאסן, אך לא הפעם, כי אלבומו החדש של לוקאסן התעלה על פני כל אלבומיו הקודמים והציב רף סטנדרטים גבוה במיוחד. אריאן לוקאסן הוא מוסיקאי בכל רמ"ח איבריו, מנגן על מגוון רב של כלים, כותב וגם מפיק, ובאמתחתו 7 אלבומים תחת הפרוייקט Ayreon, עוד אלבום אחד עם הפרוייקט שלו Star One, אלבום אחד עם הפרוייקט Ambeon, והופעות אורח רבות אצל אומנים שונים ומגוונים, ללא ספק לוקאסן מקדיש את חייו למוסיקה.

הייחודיות אצל לוקאסן באלבומי הקונספט ובאופרות הרוק שהוא יוצר, היא העובדה שהוא מצליח בד"כ להמציא מחדש את הגלגל, לשלב השפעות שונות ומגוונות ממטאל ועד פולק, והכי חשוב, לגייס את "הברית הצפון אטלנטית של המוסיקאים" (פרפראזה על Nato). אלבום הקונספט הכפול הזה, לשם שינוי לא עוסק בחלל כמו האלבומים הקודמים, אלא עוסק באדם הנכנס למצב של תרדמת כתוצאה מתאונת דרכים, מתעורר ומוצא את עצמו במעין חלום בו הוא צריך להתמודד עם הרגשות ולעקוב אחרי זכרונותיו המובילים אותו לתאונת הדרכים כאשר הוא צריך להתמודד עם טעויות העבר ולתקנן על מנת לצאת מהמצב הזה. את הדמות המרכזית לאורך האלבום, Me, ממלא James Labrie, סולן להקת Dream Theater כאשר קולות ליווי נוספים מבוצעים ע"י :

Mikael Akerfeldt מ-Opeth
Eric Clayton מ-Saviour Machine
Devin Townsend מ-Straping young lad
Heather Findlay מ-Mostly Autumn

החסרון היחיד בליין אפ הזה הוא שיהיה קשה לשחזר ביצועים כאלה מדויקים ומחוברים יחד בהופעה חיה אם וכאשר תהיה אחת שכזו. אך למרות זאת, הגיוון המוסיקלי בולט עוד יותר באלבום החדש לעומת אלבומיו הקודמים של לוקאסן. כמובן שחלקם מן השירים הם ציפייה ברורה של המאזינים: יצירות Epic בעלות תזמור ומספר רב ומרשים של כלים, אך גם במקביל יש לנו שירים קצרים באלבום הזה וכל מיני מעברים ממש מיוחדים. באלבום הנוכחי לוקאסן כתב מתכון פרוגרסיבי מיוחד שיכול לקבל פטנט במשרד הפטנטים העולמי: שילוב של שירת קלין עם גראול, פולק, ספייס-רוק, מטאל, דיסטורשן, גיטרות אקוסטיות, חלילים, כינורות, צ'לו האמונד וקלידים פסיכדליים, אצל לוקאסן ההפקות הן מפוארות, עשירות ובד"כ נשמעות מושלמות.

כיאה לאלבום באורך של 100 דקות, הקונספט מורכב מאד ומלא בפרטים המעשירים את חווית ההאזנה. הדמות המרכזית באלבום, עוברת אירועים רבים בחייה, יחס רע בבית הספר, התאהבות באישה, ועד לבגידה של חברו הטוב ביותר. כל האירועים האלה מוליכים אותנו אל תאונת הדרכים שהביאה את Me למצב התרדמת וכאמור כדי לצאת מזה, הוא חייב לסדר בתובנתו דברים מסוימים עם מספר אנשים הקרובים אליו. הסיפור, כמו גם המוסיקה באלבום, מתפתח בצורה דרמטית ומעניינת.

המתופף Ed Warby, אינו מתופף טכני במיוחד, אבל האנרגיות, האגרסיביות והעוצמה שהוא מכניס לאלבום הזה, הן הדבר שלוקאסן חיפש ואף מצא. Joost Van Den Broeck, קלידנה לשעבר של Sun Caged, עוסק במלאכת קודש על הסינתיסייזרים, בייחוד בולטים הצלילים האלקטרוניים הנפלאים שהוא יצר במיוחד לאלבום זה. באלבום גם הופעת אורח קטנה של Ken Hensley, קלידנה הידוע של להקת Uriah Heep, התורם סולו האמונד ממש יפה. אוליבר, בנו של ריק וייקמן (הקלידן האגדי של Yes) משתתף אף הוא במלאכת הקלידים באלבום.

James Labrie, הזמר המרכזי לאורך האלבום נשמע טוב מאד כאן, ולמרות שהוא הדמות המרכזית, אין הרגשה שהשירה שלו משתלטת על המוסיקה מאחר והוא מוקף בכל כך הרבה זמרים מסביבו, וזה יוצר הרמוניה חלומית. לטעמי האישי, גם אנשים שלא ממש מחבבים את קולו של Labrie מעבודתו ב-Dream Theater, יוכלו בהחלט ליהנות מביצועיו באלבום החדש של Ayreon.

Mikael Akerfeldt, הידוע לנו בזכות השאגות מקפיאות הדם שלו ב-Opeth, משתמש יותר בשירה נקייה באלבום זה, והאמת שזה נשמע מצוין (בדיוק כמו באלבום Damnation) ומלא רגש. Eric Clayton מביא את קולו הדרמטי ואת הויברטו העמוק. ל- Devin Townsend יש מספר חלקים קצרים בכמה שירים, בהם שומעים היטב את יכולתו לצעוק בצורה מרשימה ומעוררת כבוד (דוגמא נפלאה לכך היא בשיר Pain ובשיר Loser). אחרון אחרון ובהחלט חביב, לוקאסן שיזם, כתב והפיק את האלבום, מנגן נפלא על הגיטרות. באלבום ישנן עוד הופעות אורח של מוסיקאים רבים אחרים, אך כפי שראיתם, העדפתי להתמקד במוסיקאים המרכזיים של האלבום.

האלבום הזה לדעתי הינו ללא ספק האלבום הכי טוב של Ayreon. גם אם לא שמעתם Ayreon בעבר, זו הדרך המצוינת להתחיל וגם אם שמעתם ולא ממש התלהבתם מהאלבומים הקודמים, הרי שהאלבום הזה יפיל אתכם מן הכסא. הגאוניות של לוקאסן, היא שהאלבום ירצה את מאזיני המטאל, מאזיני הפרוגרסיב, מאזיני הפולק, ואפילו מאזיני מוסיקה אלקטרונית ימצאו עניין רב.