Bal-Sagoth – The Chthonic Chronicles

ההגדרה של המילה "אפוס" היא סיפור עלילה, לרוב בצורת שיר ארוך, המתאר את מעשיהם של גיבורים או דמויות אחרות והרפתקותיהם. במוזיקה, וספציפית במטאל, כשלהקה עושה שיר אפי, זה לרוב מלווה במוזיקה עוצמתית ומאד מרגשת, אך למעשה יש מגוון רחב של כלים העוזרים ליצור את התחושה הזו. זה יכול להיות רק פסנתר, שרבות מלהקות הפאוור מטאל משתמשות בו ליצור בלדות מטאל אפיות כובשות, וזה יכול להיות שיר חסר מלודיה, שהמעמיקים להאזין למילים שלו ימצאו את המרכיבים המגדירים את הדבר, אך הדרך הטובה ביותר לקחת את המילה אפוס ולתת לה את הנופח המתאים, היא לתת את התחושה המוחלטת שאתה שייך לעלילה של הסיפור – וזה מה שלהקת Bal-Sagoth שאפה לעשות תמיד.

מגיעים מאנגליה, חברי להקת Bal-Sagoth שחררו כבר 5 אלבומים מלאים בסאגה העצומה שעומדת מאחורי המוזיקה של הלהקה, כשהשישי במספר, The Chthonic Chronicles, סוגר את הטרילוגיה השניה במיתוס המתמשך של Bal-Sagoth. קשה יהיה להגיד בדיוק איפה הפסקנו לפני כ-5 שנים, כשהאלבום האחרון יצא, ובכלל, להתחיל לספר כל מה שהתרחש עד כה במעשיות שעומדות מאחורי המילים של הלהקה (שאישית אני ממליץ לחקור ולקרוא את כולן), ייקח לי ספר שלם לפחות, ככה שיסלחו לי המעריצים האדוקים אם אני אתייחס בעיקר למוזיקה שבאלבום, הרי בכל זאת, אנחנו לא "מועדון הספר". אז אם במטאל עסקינן, הגיע הזמן שנתחיל עם השיר הראשון "The Sixth Adulation Of His Chthonic Majesty".

כמו פס-קול של איזה סרט, ההקדמה מתחילה במעין סימפוניה אפלה ומתגברת, כשלפתע מברך אותנו בקריינות Byron Roberts, סולן הלהקה, שקולו העבה נשמע כמו זה של מכשף רב עוצמה המדריך אותנו במשעול המעשייה. לפתע מגיחים תופי מלחמה עוצמתיים במקצב ברברי, שסוחפים אותנו לצד המלודיה לתוך החלק הראשון בסיפור שלנו. המוזיקה של Bal-Sagoth מאד אטמוספרית, אבל עם היכנס השיר השני, "Invocations Beyond The Outer-World Night", אנו נחשפים לפן נוסף במוזיקה ולשיגעון של נגינת בלאק מטאל מהירה וברורה. קולו של Byron נע בין שירת גראוול מהירה וצווחנית לבין קול הקריינות הסמכותי שממשיך להדריך אותנו ואת העלילה. המלודיה הסימפונית שמסביב, מגבירה את התחושה החזקה שהייתה בפתיחה וזורקת אותה קדימה.

בהחלט ניתן להבחין שהסאונד של הלהקה השתפר בהרבה ב-5 שנים שעברו, כל המרכיבים בולטים ונשמעים כמו שצריך והגיטרות, שקצת היו חסרות באלבומים הקודמים, קיבלו הפעם את מה שמגיע להן, אם זה בנגינה הפרועה, או בריפים היותר מלודיים שנמצאים באלבום. מלבד המוזיקה המגוונת, מבחינתי הקריינות של Byron היא מה שעושה את ההבדל בין Bal-Sagoth לעוד סתם להקת בלאק מטאל – זה פשוט עובד. כל שיר צופן בתוכו מן האפוס הזה שדיברתי עליו וזה בא לידי ביטוי בכבדות של השירים וברוגע שלהם, כשלמשל שיר כמו "The Fallen Kingdoms Of The Abyssal Plain" מהווה אתנחתא אטמוספרית מעולה, מלווה בצלילים שאני בטוח ששמעתי בעבר בפס-קול של סרט כזה או אחר, אווירה חללית ומאד קסומה שפשוט נעימה לאוזן.

אני מודה, לא קל להתחבר למוזיקה של Bal-Sagoth משמיעה ראשונה, אבל בכל פעם שמקשיבים לאלבום, חושפים דברים חדשים או מקבלים פרספקטיבה שונה על מה שכבר שמענו, בדיוק כמו ספר טוב. האווירה המלחמתית ששוררת לכל אורכו מצליחה לגרום למאזין להישאר אדוק ולשמוע מה יקרה בהמשך. השיר "Shackled To The Trilithon Of Kutulu" למשל, מהווה הקשר לסופר הדגול H.P. Lovecraft (שכתב את המיתוס של Cthulhu, בין השאר) שהיה אחד מההשפעות העיקריות על הליריקה הבדיונית ומעוררת האימה של הלהקה. השיר הבא, "The Hammer Of The Emperor" מתחיל בתיפוף של לפני מצעד ממושך, אך ממשיך משם בליווי קלידים (הלוקחים תפקיד חשוב לכל אורך האלבום) למשהו שמעבר, כאילו אנו נסחפים בים, עד שלפתע הסערה מגיעה ומעיפה אותנו במערבולת של נגינת בלאק מטאל מהירה ושופעת בלאסט-ביטס אימתניים.

השיר התשיעי באלבום, "To Storm The Cyclopean Gates Of Byzantium", מחזיר אותנו לאותה הוויה של סרט אפי, עם מלודיה המלווה בכלים סימפוניים רבים ושירת מקהלה המשרה תחושה של גבורה וכוח המתגברת עד לקלימקס של תחילת השיר הבא, "Arcana Antediluvia". השיר ממשיך את האפוס בנגינה מטאלית מהירה, מלווה בצווחות ובקריינות כאחד. גם השיר האחד-עשר, מתוך 12 "הפרקים" שבאלבום, ממשיך באותו מבנה של בלאק מטאל שזור בסימפוניה, עד שלבסוף, הכל נגמר עם האפילוג "Return To Hatheg-Kla" שסוגר את המעגל שהחל איי שם ב-94' עם הכותר הראשון של הלהקה מתוך השישייה, A Black Moon Broods Over Lemuria, והשיר הפותח מתוכו "Hatheg Kla".

בזאת מסתיימת הטרילוגיה השניה של Bal-Sagoth, לפחות מבחינת אלבומי הלהקה, שכן הסיפור שמאחורי הליריקה שלה, משתרע הרבה מעבר למה שנחשף עד כה. אמנם ניתן להשוות את סגנון הלהקה לכמה מלהקות הפולק\בלאק מטאל המלודיות הקיימות, אם זה באווירה הקרבית, או בשילוב הסימפוני המגרה, אך עדיין, לפי דעתי, Bal-Sagoth נמצאת ברמת קיום משל עצמה בשילוב אווירה קסומה שמצליחה לעטוף את המאזין. המילה "Chthonic" למעשה מפורשת כמשהו "ארצי" אבל אם תיכנסו באמת למה שמאחורי המוזיקה, תמצאו משהו הרבה מעבר לכך וזה בדיוק מה שהלהקה עשתה באלבום, שמבחינתי הוא שיא היצירה שלה עד היום, בתקווה שלא נצטרך לחכות עוד 5 שנים עד האלבום הבא…