Batushka – Панихида

אוקיי. למי מכם שלא שומע בלאק מטאל ולא שמע על בטושקה ("אבא'לה" בתרגום חופשי של ערסים, אבל ברצינות זה זה פשוט "אבא" בקטע של כומר), אקצר ואומר שבגדול מדובר בהרכב בלאק שכיום נמצא בהתפצלות מתוך מחלוקת ויש למעשה 2 הרכבים שקוראים לעצמם ככה. למי שמכיר את הלהקה ולא לגמרי הבין מה קורה שם, אעשה סדר זריז עד כמה שאני יודע, כדי שתדעו על איזה אלבום אני מדבר פה בכלל:

לבטושקה היה סולן שהיה דמות משמעותית בעולם המטאל הפולני, והוא זה שסיפק (לדבריו) את האולפן והציוד להקלטות של האלבום הקודם של הלהקה והוא מבחינתו המוח של הלהקה והמקדם העיקרי. חוץ ממנו היה גיטריסט, שלדבריו הוא הכותב העיקרי של הלהקה, והוא למעשה המוזיקה של הלהקה. לפני כמה חודשים היה ריב בתוך הלהקה והיא התפצלה, אך אף אחד מהצדדים לא היה מוכן לוותר על השם והמותג "בטושקה" ולכן עד שהדבר יוסדר משפטית יש 2 הרכבים בשם הזה. מעבר לכך לא נחפור בנושא.

אז כאמור, האלבום המדובר הוא האלבום החדש של ההרכב של הגיטריסט, ולא במפתיע, הוא נשמע כמו המשך ישיר של האלבום הקודם. הסאונד בדיוק אותו סאונד, הכתיבה אותה כתיבה, ואפילו שהסולן אחר, לא ממש מרגישים הבדל מהותי. אם אהבתם את Litourgiya מ-2015 אז זה האלבום בשבילכם.

אחרוג ממנהגי ואעשה 2 דברים. הראשון הוא מראש להעניק לאלבום הזה ציון מושלם, מה שמעולם עוד לא עשיתי מאז שהתחלתי לסקר אלבומים עבור מגזין "מטאליסט". האלבום הוא מושלם מההתחלה עד הסוף שלו ונעשה ברמה הכי גבוהה מכל בחינה, החל מרמת הכתיבה, דרך חלוקת התפקידים ועד הסאונד שעושה חסד עם כל שנייה באלבום ונשמע כמו שתמיד ייחלתי שבלאק ישמע כדי שיהיה קצת יותר נוח לעכל את שאר הבלאק מטאל בעולם שלעיתים רבות נוטה להישמע מציק מפאת סאונד.

השני הוא לא להתעכב על שירים בנפרד, וזאת משתי סיבות: הראשונה היא שאין איזשהם שירים בולטים יותר ובולטים פחות באלבום. אין שירים שפני עצמם יהיו הצלחה מסחרית לעומת שירים שהם יותר פילרים. אין שירים שהם איזה בלדה שקטה לעומת שירים אלימים בטירוף. השנייה היא שכאמור, האלבום הוא המשך מדויק של קודמו, ומבחינתי המאזין יכול לשמוע את שניהם אחד אחרי השני כמקשה אחת. זה לא עקרוני איפה שיר מתחיל ואיפה הוא נגמר, ואיפה האלבום הקודם נגמר והנוכחי מתחיל.

בשורה התחתונה, הגיטריסט של בטושקה מוכיח שהוא המוח מאחורי הלהקה, ושווה לו בדרך זה או אחרת להילחם על השם שיצר לעצמו באלבום הקודם. אם אתם אוהבים את הבלאק שלכם מלודי, אווירתי, עם סאונד טוב וברור, זה האלבום בשבילכם. אלבום שלא נופל ב"מבחן האלבום השני" הכל כך קשה שכל כך הרבה להקות נופלות בו. כל שנייה באלבום הזה היא תענוג. היא מלאכת מחשבת של ככל הנראה אחד המוחות הכי מבריקים במוזיקה כיום, וזה מבלי שדיברתי בכלל על כמה נהדר השואו של הלהקה הזאת בהופעות.