Becoming The Archetype – The Physics Of Fire

13/07/07
כתב/ת:
לאתר הלהקה
  1. Epoch Of War
  2. Immolation
  3. Autopsy
  4. The Great Fall Listen Liten
  5. Nocturne
  6. The Monolith
  7. Construct And Collapse
  8. Endure
  9. Fire Made Flesh
  10. Second Death
  11. The Balance Of Eternity

אני חייב להתוודות שאני מתעב גראול. אולי מתעב זו מילה חזקה, אבל באמת שאני לא מצליח לשמוע גראולים. יוצאי הדופן הם המקרים הבודדים בהם הגראולים מביעים משהו, מעבר לניסיון להישמע מאיים, שטני, ברוטאלי, או כל מה שזה אמור להביע. המקרה הבודד עד היום שהצלחתי לצלוח דיסקים עם גראולים הוא Opeth, וגם אצלם אני מסוגל לשמוע רק את הדיסקים שסטיבן ווילסון הפיק להם והלאה – כי שם הגראולים כבר יותר מתונים, והמוזיקה כל כך טובה, עד כדי פיצוי עד הצרחות הלא קשורות הללו. לצורך הרגעת הרוחות – אני מבין למה אנשים אוהבים גראול, ואין בדבריי מילה אחת לגנות הז'אנרים בהם השירה מאופיינת בגראול.

עכשיו, אחרי שהתנצלתי, אני יכול להסביר למה אני פותח בוידוי שכזה – הדיסק החדש (והשני) של להקת הפרוג-דת' האמריקאית becoming the archetype (ולהלן BTA) הוא ניסיון נואש להפוך ל opeth האמריקאים –לחנים מורכבים, המון אווירה ורגעים מלודיים להפליא, המון גראולים לצד רגעים של שירה נקייה. ההבדלים בין שתי הלהקות עצומים, וכאן הבעיה שלי עם הדיסק הזה – BTA לא מתקרבים לאיכויות של העילוי השבדי, ומה שנשמע כמו ניסיון מעניין להכיר לקהל האמריקאי גישה רעננה לדת' מטאל נשאר בגדר ניסיון בלבד, מוצלח לפרקים.

קצת רקע, חשוב במיוחד – BTA היא להקת דת', שאחרי אלבום בכורה מצליח יחסית (שהיה מעין דת' שנוטה למטאלקור) , החלה לפזול לכיוון "מתקדם" יותר. התוצאה – אלבום שני שכבר מקוטלג תחת "פרוג-דת'", ז'אנר שלא המון להקות אמריקאיות מתהדרות ביצירתו. המאפיין הבולט אצלם הוא הטקסטים, שלמרבה ההפתעה לא מתעסקים בצדדים האפלים של החיים, כי אם באהבת האל הנוצרי, הלא הוא ג'יזוס האחד והיחיד. כן, כן. BTA הם בבסיסה להקת I love Christ מהסוג שאני כל כך אוהב לשנוא.

ולמרות החיבה הפטישיסטית שלהם לצלוב, הם מצליחים לייצר רגעים מוזיקליים מגניבים לחלוטין באלבום השני שלהם, שנפתח בחלק השלישי מתוך יצירה בת ארבעה חלקים. משהו מסקרן – החלק הראשון של היצירה אינו כלול האלבום, מה שאומר שהוא כנראה יהיה באלבום הבא. לצערי, היצירה לא כל כך מעניינת, פרט לטקסטים שקשורים אחד לשני, אין קשר מוזיקלי בין השירים. יש אמנם בנייה מבחינת לחנים, לפני סדר ההתרחשות של הטקסט, אבל לא ברמה מעניינת כל כך.

האלבום נפתח ברצועת דת' עם אינטרו מעצבן במקצת – קלידי ימי ביניים שאמורים לתת לשיר איזשהו נופך נוצרי קסום או משהו כזה, ולאחר מלודיית גיטרות קיטשית (עם קצב שבירות קצב מעניינות) אנחנו נכנסים לעולם הדת' המוכר – ריפים מנסרים, תופים היסטריים וגראולים. לצורך ההבהרה – זהו החלק השלישי של היצירה המדוברת the physics of fire. לקראת סיום השיר, הסולן סת' היקוקס מפתיע עם קצת שירה נקייה, אבל במקום להמשיך ולפתח את השיר, אנחנו עוברים לקטע הבא, שכולו opeth: החל מפתיחת השיר (שהיא דת' מלודי במקצת), ועד למעבר השקט באמצע השיר, שכולו נשמע כמו השיר ש opeth לא הכניסו לאחד האלבומים האחרונים שלהם. הבעיה שהיא שהיקוקס לא מגיע לקרסוליים של מיקאל, הסולן השבדי הנפלא – לא מבחינת הגראול (הלא עוצמתי שלו) ולא מבחינת הריגוש ברגעי השירה הנקיים.

וכך ממשיך לו האלבום, ברעים שנשמעים כמו המקור השבדי, לעומת רגעים כמעט מקוריים, אבל לא חזקים במיוחד.
לאוהבי הפרוג דת' יש המון מה למצוא באלבום – יכולת טכנית גבוהה, המון שבירות קצב ובעיקר המון רצון טוב.

ומכאן נובע הציון שאני מעניק לאלבום, אמנם לא התחברתי אליו כל כך, אבל אני מצפה בכיליון עיניים לדיסק הבא שלהם. נכון, הטקסטים שלהם גובלים בטמטום, אבל זה כי אני פשוט לא מעריך הרכבים שהדבר הכי טוב שהם יכולים לכתוב זה "אני אוהב את האל, כי הוא מראה לי את הדרך לאור".

ונכון, הם מושפעים יותר מדי מהרכב העל השבדי, שהוזכר בסקירה הזו יותר מדי פעמים. ונכון, לסולן שלהם יש דרך ארוכה מאד עד שהוא יהפוך לסולן מרשים באמת, ולא סולן שמנסה להישמע מרשים. אבל BTA יודעים לנגן, והם בדרך הנכונה – אין המון הרכבים מוצלחים בז'אנר שהם מנגנים ואין המון הרכבים שכבר באלבום השני מצליחים ליצור רגעים עם פוטנציאל כל כך גבוה, בעיקר לאור העובדה שהאלבום הראשון שלהם היה בז'אנר אחר.

אחרי ששומעים קטע אינסטרומנטאלי כמו nocturne, השיר החמישי באלבום, מבינים עד כמה BTA יכלו להגיע רחוק, וכמה הם עוד יגיעו – קטע שמורכב מפריטת הגיטרה הכי בסיסית, כזו שלומדים בשיעור גיטרה שביעי, מלווה בפסנתר פשוט, עם קצת תופים בטרייבל, שמתפתח ליצירת פרוג מטאל פשוטה אבל יעילה – קטע יפיפה שמדגים את היכולת של BTA ליצור מוזיקה טובה.

בשורה התחתונה – לשמוע, ולו רק בשביל לומר שהייתם מהראשונים שהכירו את ההרכב הזה, שיש מצב שיהפוך לשם דבר בעוד כמה שנים. ושמישהו ייתן לסולן שלהם מכות. הגראולים הטיפשיים שלו הורסים את הדיסק.