Belphegor- Blood magik necromance

ונתחיל בחידה קצרה: כמה אלבומי מטאל, לדעתכם, להקה מסוגלת לכתוב על נושא מאוד מאוד ספציפי כמו למשל יחסי מין סאדו-מזוכיסטיים אלימים ומדממים בשמו של השטן? ובכן, התשובה היא "הרבה. 9 לפחות". מזל שבגזרה הזאת Belphegor לא מאכזבים לעולם, וגם באלבומם התשיעי הם מספקים ארבעים דקות של כאוס, שטנה, שנאה (בעיקר כלפיי הבחורות המסכנות שמסכימות\מאולצות לקיים איתם יחסי מין) וחיבה לשטן שלא הייתה מביישת את בורזום ביום רע. כן, גם הפעם הצמד האוסטרי המתוסבך חוזר לטחון ולקצוץ את האוזניים שלנו עם יצירת בלאקנד דת' מטאל אלימה וקיצונית, כמצופה. בהיותם אחת הלהקות המייסדות של ז'אנר המעבר BDM בלפגור נהנית מהמאפיינים של שני העולמות האפלים הללו- הנגינה הטכנית והמדויקת של הדת' יחד עם הכאוס הטוטאלי, הנטייה למלודיות אפיות והאווירה האפלה הכללית של הבלאק. באלבום הנוכחי, בדיוק כמו בקודמיהם, הם משלבים באופן שלם ומגובש את שני הז'ארים אל תוך שמונה רצועות חותכות ודחוסות ברוע טהור.

בכל מה שנוגע להפקת האלבום החדש בלפגור לא לקחו שום צ'אנס. הם נפרדו מהמפיק הוותיק andy Classen אשר ליווה אותם בתחילת דרכם וביצירת שלושת תקליטיהם האחרונים ולקחו את ענייניהם לשוודיה, שם יושב מפיק-העל וגורו ההקלטות Peter Tagtgren , מי שביסס עצמו בעשור הקודם כאחד ממעצבי הסאונד החדש של המטאל הקיצוני הצפון האירופאי לאחר עבודה מרשימה עם מפלצות מטאל כמו celtic frost, Dimmu Borgir ועוד רבות וטובות. למרבה ההפתעה ועל אף שילוב הכוחות המבטיח לא ניתן לומר שישנו שינוי משמעותי בסאונד של הלהקה ומגע ידיו של השוודי לא מורגשות באופן בולט, למעט שכבות גיטרה שלישיות נוספות פה ושם לאורך השירים ושימוש נרחב יותר בקלידים כ"שטיחי-סאונד" אשר מוסיפים נפח ואווירה לצליליהם האפלים.

שירים כגון "Angeli Mortis De Profundis" ו- "Impaled upon the tongue of Sathan" מציגים את Belphegor המוכרים והטובים במלוא הדרם: שילובים קטלניים בין מקצבי דאבל-באס ובלאסט-ביט דורסניים אשר מתחלפים לסירוגין ומספקים מצע לריפים מהירים מאוד, אפיים, המנוניים ומלודיים לעיתים המלווים בגראולים הנמוכים ובזעקות הגרוניות של Helmut , המוח הסאדיסטי והיוצר הראשי שמאחורי ההרכב. השירים היותר מעניינים באלבום הנוכחי מגיעים בחציו הראשון והם דווקא אלה הפחות אופייניים לסאונד של בלפגור, כמו שיר הפתיחה "In blood…"אשר מתהדרת במלודיה בהשראת היצירה "רקדנית הונגריה מס' 1" של המלחין הגרמני בן התקופה הרומנטית יוהאן ברהמס ובריפים מזרחיים סטייל Salem, "Rise to fall and fall to rise" המגניב אשר מלווה מרגע פתיחתו בצלילי מיתר תזמורתיים א-לה Dimmu borgir,ו- "Discipline through punishment", יצירת דום מטאל איטית ואווירתית יחסית לחומרים הרגילים של הלהקה. גולת הכותרת של אותו החלק הוא שיר הנושא של האלבום, יצירה מונומנטלית ומסחררת בת 7 דקות, הכוללת תפקידי גיטרה צבעוניים יחסית לאופייה של הלהקה ואפקטים מעוותים על גרונו הניחר של הלמוט המהלל בכל כוחו את נפלאותיו של הבשר האנושי הרקוב ואת טעמו המשובח.

בעוד שמילות שיריהם מתארות זוועות אנושיות ולא-אנושיות לפרטים, עושה רושם שגם במימד הוויזואלי הלהקה להתעלות על עצמה ולבחון את גבולותיה ולצורך עיצוב העטיפה הם שכרו את שירותיו של Helmut Wolech , אמן צילום בן ארצם המתמחה בצילומי סקס קיצוניים ופטישיסטיים וקברן לשעבר. לאחר שהעטיפה המקורית אשר עוצבה עבור האלבום לא עברה את הצנזורה של חברת ההפצה שלהם Nuclear blast הם נאלצו להתפשר על העטיפה הנוכחית אשר מציגה יצור כלאיים מעוות של אישה ותיש (מוטיב חוזר בדימויי הלהקה), מעונה ובחליפת עינויים מאובזרת במיטב מצבטי הפטמות שיש לשוק אביזרי המין האוסטרי להציע. על אף הויזואליות המוגזמת עד-כדי-גיחוך ו"החולה ביותר שיכולנו להוציא תחת ידינו" לפי דבריו של הלמוט, העטיפה משיגה את אפקט ה- "WTF?!" המופתע והמסוקרן, ובכך משיגה את הלהקה את מבוקשה.

מי שאהב את החומרים ששחררה הלהקה עד כה לא יתאכזב גם מזאת. לצערם של חלק ולשמחת של אחרים הלהקה ממשיכה את הקו הקיצוני שמאפיין אותה באלבומיה האחרונים בדבקות גדולה ובמקצועיות רבה, גם אם הוא חסר ברגעים גדולים כמו אלה שיצר אלבומם המעולה "Bondage goat zombies" משנת 2008. ניתן רק לקוות שבאלבומם הבא (עליו תחל העבודה רק בסיומו של סיבוב ההופעות העולמי המתוכנן עבורם) הם יתנסו בדינמיקות מוזיקליות מגוונות יותר ואולי אף ימצאו נושאים טיפה יותר מגוונים לשיר עליהם. אה כן, ניתן גם לקוות שהאישה-תיש עם מצבטי הפטמות לא תבוא לכם בחלומות.