Belphegor – The Devils

אני אדם פשוט מן הישוב. לא דורש הרבה. לא צריך הרבה כדי שאהיה מרוצה. למעשה, את רוב הבלאקנד-דת' ששמעתי בחיי אהבתי. אני לא יודע איך עובדת עד הסוף הנוסחה הזאת, אבל אם הייתי כהרגלי משווה אותו לאוכל, זה היה ההמבורגר של המטאל, אבל המבורגר רציני כזה, גדול, שומני ועם תוספות בשרניות וחריפות.

אז זה מה שבלפגור עושים. הלהקה הזאת שקיימת יותר מ-30 שנה כבר מוציאה את ההמבורגר ה-12 בתפריט שלה, והוא טוב. הוא אחלה של המבורגר. הוא לא הכי טוב שלה, אני לא מצפה לאיזו הברקה חדשנית, אבל הוא אחלה המבורגר וכל בר דעת יודע שהמבורגר טוב מתחיל בלחמנייה הנכונה, ואנשי מקצוע רציניים קולים את הלחמנייה כדי שלא תירטב מדי.

בלי הרבה טעם לחכות, הלחמנייה הזאת נכנסת לקלייה עם דאבלים אלימים, ריפים בטרמולו ומיטב הצרחות של הלמות' הבלתי נגמר. מיד אני מבין שהלחמנייה הזאת, בדמות הסאונד שמחזיק את כל האלבום, פשוט עושה את העבודה. איזה סאונד מדויק! The devils, שיר הנושא של האלבום פותח אותו כשיר קלאסי של הלהקה – מרושע, צעקות “Satan!” שתמיד מצחיקות אותי ומעבר בין ריפים איטיים למהירים שנותנים לכל השיר הזה אחלה תנועה.

אחרי הלחמנייה באים הירקות. האיזון של כל הדבר המאוד לא בריא הזה. Totentanz – Dance macabre נפתח בצרחות אימה ובלאסט ביטס, כאילו השיר יצא מהספר של איך לעשות שיר מקפיא דם, כזה שמהווה בדיוק את השכבה התחתונה שעליה יושב האלבום הזה. הריפים פשוט מעולים, הירקות טריים ואיכותיים, המלפפונים בחומץ ולא במלח (בואו להתוכח איתי על זה!) וכל השיר זורם עם כל הירקות שאנחנו מכירים בשגרה מבלפגור – הריפים המלודיים, השירה הקריפית, התופים האגרסיביים והצעקות על כל מני דברים שטניים שונות.

ואז מגיעה הקציצה בשיר השלישי. כמו קציצה טובה, צריך לכדרר אותה בטמפ' נמוכה (למבינים בלבד), להיות סבלני איתה, לתת לה את הצורה הנכונה עד שהיא מוכנה לצלייה, וכאן בלפגור לוקחים את הזמן, בונים את זה עם מלודיה נקייה ואיטית, קולות קריפיים ברקע, יותר שיר דום/בלאק שכזה, עם הסבלנות והכובד, חרוך ושומני כמו שהמבורגר כזה אמור להיות. לא במקרה זה לחלוטין השיר הכי טוב באלבום עבורי.

בשיר הרביעי מגיעה הגבינה (ויסלחו לי שומרי הכשרות). יש כל מני אסכולות לגבי איזה גבינה צריך לשים על ההמבורגר. בלפגור הולכים פה איתי על משהו מאוד mellow שכזה, גבינת עיזים עדינה שמרגיעה את כל ערימת הטעמים – שיר כבד, מלודיה איטית, תופים מהירים שמוסיפים המון נפח, המשך מעולה לשיר הקודם.

ועכשיו הזמן לבייקון. אבל לא בייקון קמצני, אלא בנדיבות. כזה שעצם הנוכחות שלו גורם לך לעשות פרצוף מבסוט. Virtus Asineria – prayer נפתח גם הוא בקצב איטי וזה השלב שבו אני מרוצה בטירוף, כי בלפגור לקחו את האלבום הזה בהרבה יותר לאט מאשר את אלבומיהם הקודמים, מה שהופך אותו ליותר שמנמן, כמו שבייקון אמור להיות. בלפגור חוזרים אחורה לשנת 2006 ומחדשים חלקית את השיר שלהם Chants for the devils 1533 בגירסה איטית, המנונית ונהדרת.

כמובן שהגענו לשלב שעל כל השמחה הזאת צריך לשים איזה רוטב חריף, בדמות Kingdom of cold flesh (איזה מעצבן זה כשההמבורגר מתקרר, אה?). השיר מעלה את הקצב של כל האלבום, נותן תחושת אימה אבל לא מאבד את המלודיות הכל כך מאפיינת של בלפגור ונותן חתיכת בעיטה לכל הכובד והאיטיות היחסית ששלושת השירים האחרונים הכניסו לאלבום, ובאמת שהרוטב הזה עושה עבודה מצוינת.

אני חושב שביחד עם כל מה שהלך פה עד עכשיו צריך איזשהו גורם מאזן. משהו מתוק כמו בצל מטוגן או שום קונפי (וכן חבר'ה, שמחתי לעזור ולהסביר לכם איך מרכיבים המבורגר של השמחות'), והשיר Ritus incendium diabolus עושה בדיוק עם זה. הוא די המשך של קודמו מבחינת המהירות, אבל יש בו תחושה יותר מודרנית, פחות קריפית אבל כאמור, המשך מצוין של קודמו, ובכלל, זאת פעם ראשונה שאני עוצר לחשוב על כמה טוב היה סידור השירים באלבום, אבל באמת שממבנה אלבום כזה נכון קשה להתעלם.

ולסיום, עם כל הדבר הזה צריך לבוא איזה ניגוד, איזה משהו בצד שירגיע, וכאן נכנסים הצ'יפס והקולה (כן חבר'ה, מיץ סוכר. לא מיץ חמין הידוע בכינויו "בירה"). אחרי מסע של מהירות, כובד, קריפיות עד כדי שובע, האלבום נסגר עם Creature of fire שהוא לא בדיוק שיר בפני עצמו אלא יותר קטע מעבר אווירתי מאוד שמרגיע את כל הארוחה הזאת ומשאיר אותנו עם חיך נקי ומוריד טבעית את קצב הלב שהלך וחזר בין מהירויות לאורך האלבום למשהו שקל יותר לקום איתו מהשולחן בקיבה מלאה אך מרוצה מהאלבום הזה.

אז מה היה לנו כאן? ענקית הבלאקנד דת' האוסטרית מנחיתה עוד אלבום, והפעם כזה שגם יודע ללכת לאט יותר, להיות סבלני, לחזור אחורה בזמן ולספק חוויה שלמה, מגוונת וכזאת שהלהקה הייתה ממש צריכה כדי לעשות משהו שהוא טיפטיפה מגוון יותר ממה שעשתה ב-2 האלבומים הקודמים. ואם הסקירה שלי עשתה אתכם רעבים, תזמינו לכם המבורגר (רצוי במבנה שהצעתי פה) ותאכלו אותו לצליליי האלבום הזה. לא תתחרטו.