Bestial Mockery – Slaying The Life

02/12/07
כתב/ת:
לאתר הלהקה
  1. Slaughter Mass
  2. Storm Of The Beast
  3. Antichrist Of War
  4. Return Of The God With Napalm Eyes
  5. Black Spell Of Armageddon
  6. Scream For War
  7. Deathsong
  8. Infantry Storm
  9. Funeral Pyre
  10. War Summoning
  11. Apocalypse Prayer
  12. Metal Fucking Death

Slaying The Life היא אחת מההוצאות המהוות את ההספד של חיית הת'ראש \ בלאק השוודית, Bestial Mockery. הלהקה, שהכריזה כי היא ירדה להרקב עם המתים לאחר מותו של באסיסט הלהקה DevilPig, הודיעה כי במהלך השנה יראו אור מספר הוצאות אחרונות הנושאות את שם הלהקה וביניהן, כאמור, Slaying The Life המאיים לשחוט במסור חשמלי ולהעיף את קרביו של כל מי שיעז לעמוד בדרכו. לרגל המאורע עזבה Bestial Mockery את Osmose Productions וביתקה את בתוליו של הסאב-לייבל החדש תחת Season Of Mist הנקרא Underground Activists.

Slaying The Life באופן לא מפתיע בעליל אינו שונה מהתעללויות מוזיקליות קודמות שהובאו לנו מבית Bestial Mockery בעבר, ששחררו כבר 4 דיסקים מאז 1995, והם פשוט ממשיכים לעשות מה שהם אוהבים ועושים היטב, בלי פשרות – ת'ראש שחור כמו זפת, ספוג בירה וחגור חגורת כדורים שיעיף לכם את כל החוליות מהצוואר. הליריקה כמובן מגוחכת להחריד ועוסקת בחילול מילולי של כל דבר קדוש, ובהחלט מתאימה לאופי של המוזיקה. מטאל טוטאלי, חסר פשרות.

כשהכנסתי את Slaying The Life למערכת נחרדתי כשזו הראתה 66 טראקים באלבום. בעודי חושבת מה לעזאזל הולך כאן, ואיך לכל הרוחות אני אסקר עכשיו 66 שירים החלטתי פשוט להתחיל להקשיב לאלבום ולראות מה יהיה. החל מהשיר הראשון, "Slaughter Mass" זורקים אתכם Bestial Mockery אל תוך עולמם הכאוטי עם ריפים ברוטאליים, תיפוף אלים ורצחני והווקאלס הפסיכוטיים של המאסטר Motorsåg שמצליח להוציא צרחות נורא טבעיות ומחוספסות, שישארו איתכם גם הרבה אחרי שהדיסק הזה ימצא את דרכו החוצה מהמערכת שלכם.

"Slaughter Mass" פותח בתיפוף מטורף של Warslaughter וממשיך עם תפקידי גיטרה רוק'נ'רוליים חורקים יחד עם גיטרות כבדות, וסמכו עליי שאיך שהשיר יגמר, גם אתם תצעקו יחד עם Motorsåg את המשפט "Hail Fucking Satan!" (זה בלתי נמנע…).

"Antichrist Of War" הוא עוד אחד מהשירים שיתפסו אתכם ויסרבו לעזוב. הווקאלס כאן תפסו מימד שונה גם מבחינת הסאונד וגם מבחינת הביצוע, שנשמע כמו מחווה לימים הטובים של Celtic Frost, עם קטעים מעט יותר איטיים ותפקידי ווקאלס הרבה יותר חולניים. השיר מתגוון בין ת'ראש מוקדם עצבני לבין קטעים שלא יביישו אפילו את להקות האולדסקול בלאק של הניינטיז בין אם מדובר בקטעים איטיים יותר ומעט אווירתיים ובין אם מדובר בקטעי גיטרה מהירים, ובין כל אלה גם קטעי-Celtic Frost כבדים ומזדחלים. אולדסקול משובח!

ואם כבר דיברנו על Celtic Frost, השיר "Scream for War" נשמע אף הוא כמחווה לMorbid Tales, ופותח באינטרו שטני עם קטעי דיבור הקוראים להוצאה להורג של העולם שלאחריהם מתנפל על השומע ריף ת'ראש אלים שנותן תחושה כאילו תיכף השד יצא מהמערכת ויתחיל לערוף ראשים. מהיר, ברוטאלי, מיזאנטרופי עם גיטרות מנסרות וחורקות, וסיום חזק וכבד במיוחד, הישר ממעמקי הגיהנום.

עוד שיר חזק באלבום, "Infantry Storm", לוקח יותר את כיוון הבלאק של Bestial Mockery עם ריפים מהירים ומנסרים המתחלפים בקצב מסחרר ולא יתנו לכם לנוח לדקה, כל אלה אפופים באווירה חשוכה וכבדה המשסעת כל דבר קדוש שנקרה בדרכה. כמו כן יש כאן כמה משחקים נחמדים עם הוואקלס, שמתגוונים עם שני תפקידים שונים ששרים יחד לאפקט חולני במיוחד.

השיר הבא, "Funeral Pyre", שהוא לא ממש שיר אלא רק מקצב על תוף אשר לצלילו Motorsåg פונה אל "ילדי האל" (שלבטח מקשיבים לדיסק של Bestial Mockery…) שישלימו עם נפילת הדת שלהם, והמלחמה בגן העדן שבה נאנסות בתולותיהן וכנסיותיהן נשרפות. המממ כן. מיד לאחר הקטע הקודם נכנסת גיטרה צורמנית וצווחנית שמקבלת את פניו של "War Summoning" שמציג את הפסקול למלחמה בדת עם ריפים מלחמתיים, קטעי תיפוף פסיכוטיים וכן ווקאלס מקוללים וחדורי שנאה.

"Apocalypse Prayer" פותח באווירה קרבית עם תיפוף סופר-מהיר וריפים אלימים, ולקראת מחציתו תוקף אותנו סולו גיטרה כבד וצורמני המוסיף המון אופי לשיר, אליו מצטרפים קולות קלין מוזרים ולא אופייניים בעליל שנותנים לשיר איזשהו פן מעניין ושונה, אחריהם חוזר השיר לברוטאליות הרגילה עם ווקאלס חולניים מאין כמוהם המסיימים אותו בהקאת המלים "Metal fucking Death!" אל תוך המיקרופון. מיד לאחר "Apocalypse Prayer" מגיע השקט. (לא באמת חשבתם שיש כאן 66 שירים, הא?)

טראק 12 – 3 שניות של שקט, טראק 13 – 3 שניות של שקט, כן, ניחשתם, גם טראק 14… כשמגיע טראק 66 כבר שכחתי שיש לי דיסק במערכת, ואחרי בערך 5 דקות וחצי של הרבה מאוד כלום באותו הטראק פתאום מקפיצים אותי Bestial Mockery מהכסא עם פיקס אחרון של אלימות מוזיקלית בשם "Metal Fucking Death" שיורקת לכם ת'ראש מטאל לתוך הפנים, כדי שלא תסיימו בלי טעם זוועתי בפה שיגרום לכם לשים את Slaying The Life לעוד סיבוב במערכת.

טוב, אז הגימיק של 66 השירים היה נחמד, ויותר מכך גם השיר האחרון מסתיים ב-6:66 (כלומר 6 שניות אחרי הדקה השביעית…), אבל דיי מעצבן כששומעים את הדיסק יותר מפעם אחת. בכל מקרה, אם אתם מבלים את זמנכם הפנוי בשתיית בירה מוגזמת, בעילת נזירות ועיזים והפיכת כל צלב שאתם רואים, זה בהחלט בשבילכם. Slaying The Life בנוי טוב, כל ריף ומכת תוף נמצאת במקום, בלי כל מיני יציאות מחוץ לקונטקסט, אלבום שלם, חזק ושומעים שהוא מגיע מאנשים שמתלהבים ואוהבים את מה שהם עושים ומשקיעים בכך גם, בלי הרבה התפלספויות ומורכבויות מיותרות, פשוט ת'ראש מרושע, שחור משחור, 666% מטאל – מומלץ לאוהבי Nunslaughter, Deströyer 666 ושאר זוועות דומות!