Betzefer – New Hate

היום כבר לא צריך לעצור את הנשימה לפני שבוחנים להקה ישראלית חדשה אשר הקליטה בארצנו. אין צורך לפחד מאיכות הקלטה ירודה, מרמת נגנים מעוררת רחמים, ולקוות שמדינות העולם הגדול יקלטו את זה ויבינו סוף-כל-סוף שהדברים שיש לנו להציע לא טובים רק בגלל שהם ישראלים, אלא בגלל מה שהם מייצגים מוזיקלית.

וכמו חזון הרצל שהתגשם – אם נרצה אין זו אגדה. אלבומם החדש וקצר הנגן של בצפר, להקת הניו-מטאל (פחות או יותר) הטובה בארץ ללא שמץ של ספק בכך- עומד על תילו לא רק בסדר גודל ישראלי, אלא עולמי ובכלל. מאז אלבומם הקצר והקודם של בצפר – Some tits but no bush היא הספיקה לצבור נסיון במה, נסיון כתיבה ונסיון כללי בחיים (לא כולל את ה"אורגיה בבית של ברורייה". זה נסיון שהם מעדיפים לשכוח). הלהקה נשמעת מקצועית בעשרות מונים, מוכנה להסתער על כל שוק שלא תתנו לה.

לאי. פי. המדובר קוראים New hate וזה בדיוק מה שהוא מסמל. את הדור החדש. את הגל החדש, לא רק בתחום הניו-מטאל שנגרר מן הכותרת, אלא בכלל – כל מה שמאחד את הסצינה המוזיקלית והאלטרנטיבית של הארץ לטוב ולרע. יום חדש הפציע עלינו והפעם אנחנו לא נראים כה עלובים כיום האתמול.

האי. פי. נפתח בשיר המזכיר מאד את Soulfly שנקרא Right about והוא מנתץ את זגוגיות החלונות הסובבים בהסתערות קדימה עם גלימה של גרוב וחרב של דיסטורשן.

השירים המוכרים יותר בהפקה חדשה ומנצנצת של הרב-מפיק כיום של הסצינה הישראלית אייל גלוטמן אשר הקליט אותם באולפנו הפרטי – וכל התהליך קיבל שיפצור ושיפור אצל מסעדת מאור אפלבוים בע"מ אשר נתן להם מאסטר שעשה אותם יותר אמריקאים מפנתרה, יותר הארד-קור מביוהאזארד ויותר כבדים מכל הרכב גריינד קור שראה את ארצנו באשר הוא.

השירים החדשים שסוגרים את האי. פי. גם הם נותנים תחושה של שוק וזעזוע. אביטל הסולן נשמע כשילוב מוטנטי בין פיליפ אנסלמו באמצע שנות ה90 לקורי של סליפנוט שלקח שאכטה לא נכונה. מתן "גרומי" "המניאק" (אני תוהה אם אמא שלו גם מכנה אותו ככה) כהן מנסר עם הגיטרה הנה והנה דרך קירות, הבס הרועשת חיים הרשע עושה עבודתה הגהנומית כפי שעשתה בלהבות ונייל-ווית'ין וברמן המתופף מוסיף את הפיינאל-טאץ' עם המון כוח, רגש וגרוב לאלבום קצר, מהיר שמשאיר מאנצ'יס לעוד.

בצפר מנציחה את מעמדה, אם לא בסצינת המטאל (כי זה ניו-מטאל, ובמקרה הטוב ביותר הארדקור מטאל או ניו סקול ת'ראש כמו ספולטורה המאוחרים ותקופת הכאסח של פנתרה) אז לפחות בסצינת ההארדקור והפאנק, אשר נותנים להם את הכבוד הראוי להם, כי כנגד כל הסיכויים להקה מהבית מוציאה אלבום בבית שהוא מקצועי יותר מכל מה ששמענו שיצא מארצנו הקטנה בשנה האחרונה שהייתה עמוסה עד בלי די.

אני ממליץ בחום, לכל מי שמזיז את התחת שלו לכל אירוע מטאל ומוצא את האלבום על הדוכן, שיוקיע 35 ₪ מכיסו הדואב על פיסת הבלאגן הזו והוא לא יתחרט. ובכלל, נראה לי שכדאי להיות מהראשונים ששומעים את צעדי הראשונים של הלהקה אל תוך השוק המבטיח לחו"ל שאורב להם מעבר לפינה.