Beyond Fear – Beyond Fear

- Scream Machine
- And... You Will Die
- Save Me
- The Human Race
- Coming At You
- Dreams Come True
- Telling Lies
- I Don't Need This
- Words of Wisdom
- My Last Words
- Your Time Has Come
- The Faith
ה-13 לספטמבר, 1967. העיר אייקרון שבמדינת אוהיו, ארה"ב. ילד סמוק פנים וקטן מוצא דרכו אל העולם, תינוק רך וורד עם זוג עיניים גדולות ונוצצות. טימותי הקטן מותח זוג ידים שמנמנות וקטנות, ומפסיק לבכות, פתאום הוא מיישר פניו ופותח פיו, במקום ה-"גו-גו, גה-גה" הצפוי טימותי אוסף אוויר בריאותיו הקטנות וצועק: "MMM EEEEE TAAAAAAAAA LLLLLLLLLLL!!!!!!!!!!"
סיפור לידתו של טים "ריפר" אוונס לא סופר עד כה, אבל אני מניח שצריך להכין רקע כל שהוא שיסביר מאיפה הגיע לעולם סולן מטאל ברמה שכזאת, אדם שעומד בשורה אחת עם ענקים כמו רוב הלפורד מ-Judas Priest, ההשפעה הגדולה עליו, ברוס דיקינסון מ-Iron Maiden ופיל אנסלמו, לפחות מתקופת Pantera שלו. ריפר כבר השאיר רושם עז בדמות שני האלבומים שלו עם Judas Priest, והוא רק חיזק אותו עם האלבום The Glorious Burden שעשה עם Iced Earth.
אבל עכשיו עם הלהקה החדשה שלו, Beyond Fear, יש את הרושם כי הוא עושה את המוזיקה שהכי נכונה לו, שילוב של Judas Priest מתקופת Jugulator עם מטאל מסורתי יותר בדמות Iron Maiden וכבדות ואגרסיה בדמות Pantera. מלבד הקול האדיר של טים, כמו שציינתי, אחד הגדולים בעולם המטאל המלודי, יש גם בשאר חברי הלהקה כמה כישרונות בלתי מבוטלים, בראשם הגיטריסט ג'ון קומפריקס, לשעבר מלהקת 13 Faces. אולי לא שמעתם עליו לפני זה, אבל מעכשיו אני יכול להבטיח שתשמעו, הוא משלב ריפים כבדים עם עבודת ליד מלודית מצוינת, עם הרבה השפעה מ-ק.ק דאונינג וגלן טיפטון, צמד הגיטריסטים של Judas Priest.
טים מתחיל עם שיר שהוא אוטוביוגרפיה שלו, ב-"Scream Machine" הוא צורח את נשמתו כמו הלפורד ברגעים היפים יותר שלו, צרחה שהיא משמעות המילה "מטאל". השיר בנוי על דאבל בס בלתי פוסק, מקצב ט'ראשי רצחני והכל נשמע קליט וטוב. יש גם ליד ברייק מלודי באמצע, בנוי ומתוכנן לשלמות, כשהסאונד המלוטש שנתן לאלבום ג'ים מוריס, המפיק של Iced Earth משרת אותו היטב. השיר מסתיים בהרמוני ליד שלקוח הישר מ-Iron Maiden, וזה פשוט תענוג לאוזן. "Save Me" לוקח את המטאליות העצבנית ומכניס בה קצת פשטות הארד רוקית, מעיין מטאל שנות השמונים משודרג ומואץ, שוב, קולו של ריפר עובר לגוון אחר, טון המיד-רינג' החזק והצרוד שלו.
"Coming At You" ממשיך את הכיוון הזה, אחד הדברים שאהבתי באלבום באופן כללי זה שהוא לא מנסה יותר מידי, השירים הם שירי מטאל קלאסיים, כבדים, מלודים, כאלו שהפזמון נשאר לך בראש כבר אחרי שמיעה אחת. יש מצב שזה ימאס לי עוד כמה שמיעות, אבל כרגע זה לא מעניין אותי, זאת מוזיקה שאיתה אפשר להשתולל, לשתות, ולעשות את כל אותם הדברים שאמא שלכם לא אוהבת. השיר התשיעי, "Words Of Wisdom", לוקח ריף דמוי Pantera עם תחושת Black Sabbath, הרגל יורדת קצת מהגז והלהקה נותנת גוון אחר, בכל מקרה זה עובד, האמת היא שאם הייתם שמים את השירה של ריפר על מוזיקה של האחיות פיק ( הפיקסיז), זה עדיין היה ראוי לשמיעה.
השיר הבא, "My Last Words" עושה שוב שימוש בליינים מלודים שלקוחים מ-Iron Maiden, שילוב של עבודת בס טובה בהרמוני לידס מלודים חזקים, הבעיה היחידה שאולי עלולה להתעורר בקרב אנשים מסוימים היא שריפר הוא סולן כל כך חזק והשירה שלו כל כך בולטת, שהוא לעיתים מכסה על המוזיקה הטובה. כל אחד יצטרך לשמוע ולהחליט בעצמו איפה עובר הגבול ואם ריפר חוצה אותו. בקיצור, זה האלבום של Beyond Fear הוא מצרך חובה לאוהבי המטאל המלודי, וגם לחובבי להקות כמו Pantera ומטאל יותר כבד. הוא לא מתאים למי שרגיש לצרחות מטאל, אבל לאלו שמשתייכים לשני הקטגוריות הראשונות – אל תלכו לקנות אותו, תרוצו.