Birth – Apoptosis
- Acts Of Sorrow
- Fields Of Anger
- Start
- Choice
- Sick
- The Killing Road (Megadeth Cover)
דרור גולדבלום, אלון עמדי, אורי סטולר ו-Lemmy נכנסו לאולפן להקליט את EP הבכורה שלהם. לא, לא מדובר בבדיחה, וגם לא בתקציר לסרט החדש של אולפני "טרומה". מדובר בהרכב הדת' \ הארדקור \ ת'ראש Birth מירושלים, שבימים אלו חובק EP ראשון, ולא רע בכלל. בבואי להאזין ל-EP הזה, אני שם את הדיסק במערכת עם שתי דעות קדומות: הראשונה, אני לא סובל דת' מטאל, אבל כבר למדתם להכיר את הביקורות שלי, אני בד"כ מכריז שאני שונא משהו, ואז מקבל דיסק של איזה הרכב שמנגן בדיוק את מה שאני שונא, ואני לומד לאהוב מחדש את הסגנון.
אז נכון, זה בד"כ המקרה, אבל במקרה של Birth אני גאה להכריז שאני עדיין לא סובל דת' מטאל (למרות החיבה העמוקה שאני רוכש לאלבום הבכורה של Prey For Nothing, אבל זה בביקורת אחרת). הדעה הקדומה השנייה היא שאני סולד מהרכבים שמנסים לנגן יותר מדי סגנונות בבת אחת, ועוד טורחים להגדיר את עצמם כשילוב של הסגנונות. רבאק, אם אתם מנגנים הכל, אז אל תתעסקו בלהגדיר את עצמכם, או לדחוף את עצמכם לנישה מסוימת.
המזל הגדול הוא ש-Birth באמת מנגנים הכל, ומדובר באחד מהמקרים הבודדים שהתיאור בעמוד ה-MySpace תואם בדיוק את מה שהם: דת' \ הארדקור \ ת'ראש. ויש מינון נכון של כל אחד מהסגנונות הללו ב-EP – שני השירים הראשונים, "Acts Of Sorrow" ו-"Fields Of Anger", הם הפגזה של דת' טכני אנרגטי עם שירת הארדקור אופיינית (ע"י אורי), מעין שילוב של Biohazard עם Sepultura מהימים המוקדמים שלה. שני השירים הבאים הם כבר שילוב מגניב של ריפים ת'ראשיים סטייל Megadeth ו-Mastodon עם תיפוף הארדקור מנסר, והשיר המקורי האחרון ב-EP שנקרא "Sick", חוזר לרגעי הדת' הטכני עם כמה רגעים חזקים במיוחד שמציגים את היכולת הטכנית של הלהקה במלוא הדרה – התיפוף של דרור מדויק יותר משאר השירים, תפקידי גיטרה של Lemmy (מתניה קלר) והבאס של אלון מתואמים ומרשימים עם המון אנרגיה טובה.
הקטע החלש ב-EP מבחינתי הוא הקאבר המעט אנמי לשיר "The Killing Road" של Megadeth – הכוונות טובות, ויש דמיון והשקעה בביצוע, אבל הגרסא של Birth לא עושה חסד עם השיר המקורי. יכול להיות שאתם שומעים כרגע את קולו של מעריץ Dave Mustaine, ופחות של מישהו שמנסה לבקר דיסק, אבל יהיה קולי שיהיה, ה-EP בשלמותו עדיין מציג הרכב מגובש, עם כיוון ברור, ואחלה של מוצר ביד – עטיפה מושקעת, סאונד לא רע בכלל (חסר עוד עומק בגזרת הגיטרות והתופים, אבל אני מניח שאם ה-EP הזה יגיע למקומות הנכונים, הבעיה הזו תיפתר באלבום מלא) ובאופן כללי – יופי של דרך להתחיל קריירה. מי יודע, אולי Lemmy האמיתי ישמע עליהם, וזוהי תחילתה של ידידות מופלאה. מה, לא באמת חשבתם שאסיים את הסקירה בלי לזרוק איזו הערה לא מתוחכמת שכזו?