Black Bonzo – Sound Of The Apocalypse

כמי שאוהב מדי פעם להתרפק על מוזיקה של פעם, אני מוצא נחמה בישיבה והאזנה ללהקות כמו King Crimson, Genesis ושאר ירקות דוממים, קרי – להקות הרוק המתקדם של שנות השבעים. הבעיה הגדולה היא שאתה לא יכול להאזין להן יותר מדי, אלא אם כן אתה ממש חי על סמים. כלומר, מרביץ כמה כדורים לארוחת בוקר, ולא יכול להעביר את הצהריים בלי כמה ג'וינטים עבים במיוחד. אין מה להתבייש בעובדה הזו – שנות השבעים היו השנים בהן המוזיקאים ממש גילו את הסמים, לא סתם התנסו בהם כמו בסיקסטיז, מדובר היה בצורת חיים – המון סמים, וכמה שיותר.

חלק מהיצירות המוזיקליות הגדולות ביותר נכתבו תחת ההשפעה, וגדולי אלבומי הפרוגרסיב רוק של אותה תקופה לא היו שונים. Genesis, עם כל האקדמאיות שלהם, עדיין הרביצו כמות לא מבוטלת של חומרים שונים בשביל לכתוב את המאסטרפיס שלהם, The Lamb Lies Down On Broadway, ואין לי שום ספק ש-Yes חיו את חייהם באותה תקופה בתוך ענן עשן סמיך ומתקתק.

וכיום? היום אפשר להשיג כל סם שאתה רוצה בכל צורה שתרצה, וההילה נעלמה. כלומר – לא הייתה מהפכה, כמו שאנחנו יודעים, מפלצות הרוק המתקדם גוועו וראשיהן נכרתו ע"י הפאנק והמטאל, ועל מנת ליצור אלבום פרוגרסיב בטעם של פעם, אתה צריך לרדת קצת מהענן הסמיך ההוא, ולהתחיל לשלב את הפרוג שלך עם משהו מודרני יותר, אחרת אף אחד לא ישמע אותך. להקות פרוג שרוצות להתחכם ממש נאלצות להירגע עם החומרים הממריצים שלהן ועם השאיפה להאזין למוזיקה שלהן תחת ובהשראת אותם חומרים אסורים, אחרת הן יתחילו "לחפור", כמו שנהוג היה באלבומי הרוק המתקדם של הסבנטיז. ומה שהיה מקובל אז, פחות מקובל היום.

והנה, מגיע לידי אלבום שכולו חפירות של פעם, עם לחנים שכאילו יצאו כרגע מ-1974 – Black Bonzo, להקה שבדית שהאלבום הנ"ל הוא האלבום השני שלה. מה שמדהים באלבום הזה הוא היכולת של Bonzo לשחזר את רוח התקופה שבה פעלו הדינוזאורים כדוגמת Yes, וזה כולל את הלחנים המורכבים אבל לא יתר על המידה. כלומר – מורכבים מהמון שינויי משקלים ומקצבים, אבל לא באינטנסיביות כל כך גבוהה עד שאתה לא יכול לעקוב אחרי מה שהם עושים. ההיפך הוא הנכון – באורך ממוצע של שיר העומד על 6 דקות, Bonzo ידחפו כחמישה עד שישה חלקים שונים, אבל ימשכו כל אחד מהם עד למקסימום, וימלאו אותו בסולואים חופרים, עד שהראש של המאזין יסתחרר, ולא תהיה לו ברירה אלא לרצות להדליק סיגריה ממולאת בחומר אסור.

כן, זו המסקנה מהאלבום החדש של Black Bonzo – הם אוהבים את הסבנטיז ורוצים לחיות בהן. כל תו ושנייה באלבום הנוכחי מדגישה זאת – הסאונד המיושן (אבל בצורה טובה), התחכום בלחנים, העיבודים העמוסים, הבחירה בסאונד ובכלים מסויימים שכבר לא משתמשים בהם בכזו אינטנסיביות, סגנון השירה, הטקסטים הסתומים על גבול הילדותיים, שכאילו נושאים בחובם אמירות מסוימות אבל למעשה מדובר בגיבוב משפטים חסרי קשר. מדובר בלהקה שמדגימה כיצד Yes היו נשמעים כיום, אם לא היו פוזלים לכיוון המיינסטרים בשנות ה-80'. כלומר, אם הפאנק לא היה מכחיד את הפרוגרסיב רוק.

ובמחשבה שנייה, אם הפאנק לא היה שוחט את הפרוג רוק, לאלבום החביב הזה לא היה שום צידוק כיום. אי לכך, קבלו המלצה חמה על Sound Of The Apocalypse – פרוגרסיב רוק משובח, עם המון פזילות למטאל, המון קריצות לפולק סטייל Jetrho Tull, והמון חיבה לחומרים אסורים, שרק יגרמו למאיזינים לצלול אל תוך מבוך הצלילים שהחבר'ה מ-Bonzo מציעים לו. ממש כמו פעם.

נ.ב. – אין לראות בסקירה זו בשום פנים כהמלצה לשימוש של חומרים נרקוטיים כאלו או אחרים. זה לא חוקי והחברה אומרת שמי שמעשן סמים, נמחק לו המוח וכנראה יגמור בבית חולים למשוגעי נפש.