Black Label Society – Mafia

אין ספק שזאק ווילד עבר דרך ארוכה מאז הספרי בשיער בעת עשיית האלבום No Rest For The Wicked, הראשון שלו עם אוזי אוסבורן. הגלגול הנוכחי (והמצליח מאד) שלו הוא גרסא כבדה יותר למוזיקה שעשה עם אוזי, עם הרבה מוזיקה אמריקאית שורשית זרוקה בפנים, קצת ספרינגסטין, קצת לינרד סקינרד, כלומר, אוזי אם היה נולד בקנטאקי.

מה שמדהים הוא עד כמה זאק בעצם מחקה את השירה של אוזי והוא עדיין לא מואשם בחקיינות, ישנם שירים שהייתי טועה וחושב שמדובר באוזי אם היה קצת יותר מבטא בריטי והשירה הייתה קצת פחות ברורה באינטונאציה שלה, לא שיש בזה רע, אם כבר ללמוד ממישהו אז אוזי זה בהחלט מורה טוב, אבל יש רגעים שזה עלול לעצבן.

מבחינת התוכן המוזיקלי, מדובר פה באלבום מעולה, אולי הטוב ביותר שהוציא זאק עד היום, מעניין בו השימוש הרב ב-Mini Moog, כלי שמקורו עוד בשנות השבעים ולא הייתי מקשר עם מטאל באופן כללי, אבל בגלל המקורות האמריקאים של המוזיקה, אז ניתן לראות איזה הגיון בדבר. השיר הפותח, "Fire It Up" הוא שיר מטאלי אנרגטי, קשוח, עם ניחוח כבד של איזה בורבון ישר מהבקבוק, השימוש של זאק ב-Talk Box בונה בסיס חביב לשיר, והוא בהחלט בחירה חכמה לקטע פתיחה. השיר השני, "What's In You", מתחיל כשיר די דומה, אבל בפזמון ניתן לשמוע הרבה מאד Alice In Chains וג'רנג'יות, מה שדי מסתדר כי גם הגרנג' שאב הרבה מהרוק האמריקאי המסורתי.

"Suicide Messiah" הוא בחירה מושלמת לסינגל, כפי שאכן היה, שיר מטאלי מעולה, פותח כמו שיר של Black Sabbath והשירה בבתים היא ישירות אוזי באלבום סאבאת' משנות השביעים, יש לשיר גרוב חזק שתופס מייד את האוזן, והוא אחד הטובים של זאק. מידי פעם זאק מגוון עם איזה קטע פסנתר, והוא אפילו נותן קטע אינסטרומנטאלי קצר שמדגים למה זאק הוא עדיין אחד השרדרים הטובים שיש, גם הוא פחות מתרכז במהירות כמו שהוא היה בשנים המוקדמות עם אוזי.

אולי השיר שייזכר ביותר מהאלבום, הוא הבלדה "In This River", שמוקדשת ל-Dimebag Darrel ז"ל. קטע נהדר, מרגש, שההשפעה של ברוס ספרינגסטין מחלחלת בו עמוק, והשירה העמוקה והמשופשפת של זאק יושבת עליו בול, באמת קטע שייזכר. בקיצור, אחלה אלבום לאחלה יוצר ולמרות שאני בהחלט במחנה מיידן מבחינת אירועי האוזפסט, אף אחד לא יכול לקחת מזאק את העובדה שהוא יצר פה אלבום איכות אמיתי.