Blacklodge – SolarKult
- ftp://SolarKult.NeXus
- Mission
- Iron Icon
- PsychoActive SataN
- 11rd Eye Chemistry
- Drugz Mysticism [#A:Vision]
- TeknoShaman 666
- Luxifer Meme
- Prequel to the Kult
- Angels Refinery [C21H23NO5 MiX]
- Martyr Complex
- Forge=PhoeniX
- Templars
אינדסטריאל הוא סגנון שאני מאד אוהב, לפחות חלק מסוים שלו, אבל קשה לי למצוא בו דברים מעניינים או מיוחדים באמת. יש להקות שלוקחות את הסגנון לרמות קיצוניות ויש כאלה שפשוט משתמשות בו כרקע למטאל שהן עושות כמו Scorngrain או The Kovenant שעם השנים החלו כבר להיות יותר מדי אלקטרוניים ופחות מדי מטאל. להקת BlackLodge הצרפתית נמצאת איפושהו גבוהה ברמה הקיצונית כש->SolarKult< הוא אלבומה השני של השלישיה הזאת ואני חייב לומר כבר מראש, הוא קצת קשה לעיכול, לפחות לאנשים שחדשים לסגנון. האלבום נפתח באינטרו מתכתי העונה לשם "ftp://SolarKult.NeXus" ואני כמעט בטוח שאני לא היחיד שניסה להשתמש בכתובת הזאת לאחר מכן רק כדי לגלות שזה דבר מיותר ושהמחשב שלי לא יתפוצץ בסופו של דבר. "Mission" מגיע מיד עם סיום השיר הקודם והוא מתחיל לחפור עמוק בראש, בהתחלה על מקצב בינוני של דפיקת מסמרים ולאחר-מכן בהיכנס צלילים אלקטרוניים מוזרים שאופפים אפילו את קולו של הסולן Saint Vincent. כיאה ללהקת בלאק מטאל אינדסטריאלית, אפשר להשוות את הסולן לאינספור דברים אחרים, אך יש משהו כואב בשילוב המוזיקה הזאת שלעיתים אפילו גורם לך לסלוד מהשירה. הליריקה של הלהקה מדברת על מיסטיקה ועל השטן, כשבין השאר היא משלבת כל מיני "ממבו-ג'מבו" עתידני מה שאמור לתת תחושה נרקוטית כלשהי לכל מי שינסה להבין על מה הלהקה מדברת מאחורי המוזיקה. אני לא יודע מה איתכם, אבל כשהקשבתי לאלבום בשעת לילה מאוחרת (או בוקר מוקדמת) כל העניין הזה הטריד אותי מאד. קשה לי אפילו לדבר על שירים ספציפיים כי כולם נכנסים לך עמוק מתחת לעור שקשה להוציא ולבחון אחד מהם בצורה ספציפית. יש שירים כבדים, יש קצת פחות, אך תמיד המתכת הקרה תבוא על חשבון הכלים האחרים. בשירים כמו "11rd Eye Chemistry" או "Angels Refinery [C21H23NO5 MiX]" אפשר למצוא קטעי סולו אלקטרוניים, מה שהזכיר לי לפעמים קצת את Samael, אבל בשירים אחרים תמצאו דווקא נוכחות יותר מטאלית. למרות שהתיפוף ברובו נשמע אלקטרוני, הלהקה עשתה בחכמה והשתמשה במתופף אמיתי וזה בין השאר, מה שמבדיל בין הלהקה לבין להקות אחרות מהסגנון, למרות שהמהות הקיצונית שעומדת מאחורי הבלאק מטאל בולטת פה בהחלט. למי שאוהב לשים על Loop את הדיסקים שלו, אני מזהיר לא לנסות לעשות את זה הפעם, לפחות אם אתם רוצים להישאר שפויים מספיק כדי לחיות לאחר-מכן. בתור כתב אמיץ, הצלחתי לתת עוד מספר הקשבות עד שאיבדתי את ההכרה ומה שהסקתי כשהתעוררתי זה שהסולן הוא דווקא החוליה החלשה פה, הוא אמנם מתחיל כבלאקר מן השורה אך ככל שהאלבום מתקדם לשירים האחרונים, כמו "Martyr Complex", אי אפשר כבר להבין מה הוא עושה בדיוק והוא נשמע כמעט כמו החרחור המתכתי שאופף את כל האלבום, רק שזה ממש לא בא בטוב. גם האורך של האלבום, שמגיע למעלה משעה(!!!), יכול לגרום לסבל רב, ואני לא יכול שלא לשאול את עצמי איך זה שללהקות שעוד אפשר לשמוע ביום-יום יש אלבומים יותר קצרים, והצרפתים הארורים האלה הוציאו לנו דיסק מלא שלא מפסיק לדקור אותך חזק בבטן. אחרי 13 שירים, כשהאחרון מביניהם נקרא "Templars" - והוא היחיד שאני יכול לומר שעוד נהנתי ממנו - נגמר האלבום ואפשר לחזור לנשום. אחרי מנוחה קלה הגעתי למסקנה נוספת, שאין לי מושג אם האלבום הזה טוב או רע, מצד אחד, הוא משפיע עליך בצורות קיצוניות לגמרי ואני בספק אם אני יאזין לו בתדירות כזאת גבוהה, אבל מצד שני, זה אולי מה שמיוחד בו. דבר אחד בטוח, אם איי פעם אקח שבויים, זו דרך מצוינת להוציא מהם מידע... וכשחושבים על זה, אולי כדאי שאני אנסה את זה קודם על האדם המקולל שהביא לי את האלבום הזה מלכתחילה... הייתי צריך לקרוא את האותיות הקטנות מראש: "Best Listening With Loud Volume And Under Acid."