Blaze Bayley – War Within Me

נעשה עוול לבלייז ביילי. בואו נודה על האמת.
הזמר הבריטי הוותיק הזה, שהחל דרכו עם הרכב המטאל הבריטי Wolfsbane ב 1984, נזרק לתוך התהילה המטאלית כשנבחר להחליף את ברוס דיקינסון ב Iron Maiden עם עזיבתו את הלהקה, והוא הוציא עם הלהקה שני אלבומים – X-Factor הלא רע, ו Virtual XI הכן רע.

אבל הוא בעיקר אכל חרא, כי הוא לא דיקינסון, כי הקול שלו לא דמה לשל דיקינסון, והמעריצים גרמו לו להבין את זה. ברגע שדיקינסון חזר למיידן הוא הופנה לדלת החוצה, ופנה למסלול של קריירת סולו, בתחילה עם ההרכב Blaze שהוציא 3 אלבומי סולו לא רעים, ואז תחת שמו המלא, ומ 2007 מסתבר שהוציא לא פחות מ 7 אלבומים.

אני יודע את כל זה כי קראתי את זה. כי בת'כלס, אחרי אלבום הסולו הראשון שלו עם Blaze לא ממש התעניינתי מה הוא עושה. ומסתבר שחבל, כי מה שהוא עושה לא רע בכלל.

בשנים האחרונות הוא עובד עם חברי הרכב מטאל בריטי ממנ'צסטר בשם Absolva – שמעבר להיותם להקה בזכות עצמם, הפכו להיות גם ההרכב הקבוע שלו, והאמת שזו בשורה טובה בשבילו, הם נגנים טובים, ומסתבר שהמוזיקה שהם עושים ביחד עם הבי מטאל מסורתי, מלודי וכבד, ולא רע בכלל.

אז אחרי כמעט 15 שנה שדי התעלמתי חגיגית מהבחור, החלטתי לתת האזנה לאלבום הסולו החדש שלו – וזו הייתה דווקא החלטה נבונה.

האלבום נפתח עם ריף מהיר וכבד, סאונד מלוטש ואיכותי – ועכשיו, כששומעים אותו רחוק ממיידן, וכמה שנים טובות אחרי – פתאום אני לומד להעריך מחדש את השירה שלו. הוא סולן טוב, חזק, אין גם ספק שהוא מזכיר במשהו בהגשה את דיקינסון, אותה תיאטרליות וגישה אופראית. הוא לא איזה קול פנומונלי בסגנון Michael Kiske או אפילו Geoff Tate וכו', אבל הוא ללא ספק סולן טוב.

השירים הם שירי מטאל בנויים טוב, לא מורכבים, עם פזמון קליט ומלודי, והשיר הראשון כבר מהווה מתאבן כזה שגרם לי לרצות לשמוע מה עוד מצפה לי באלבום הזה שלו.

השיר הבא אפילו יותר טוב מהראשון, מבחינת הטקסט הוא מחזיר אותי ל Ace High, קולות המראת מטוסים וטקסט שעוסק בקרבות של חיל האוויר הבריטי במלחמת העולם. בואו נדבר ת'כלס? זה שיר שיכול היה לשבת ב X-Factor של מיידן, אם מיידן היו בוחרים בלעשות שירים קצרים וקליטים במקום יצירות אפיות ארוכות (יש מי שיגיד, מידי), וגם הסאונד המודרני שפה נשמע לאוזניים שלי הרבה יותר טוב מזה של מיידן בעשרים השנה האחרונות.

אתם יודעים מה זה הזכיר לי?

כשדיקינסון בשלב מסויים לקח את קריירת הסולו שלו ועשה העתק Maiden יותר טוב מהמקור, הוא גייס את אדריאן סמית', והביא שירים של מיידן כמו שהייתי רוצה לשמוע מהלהקה. הפקה מהודקת, מלודיות חזקות, ושירים שלא נמתחים מעבר לרצוי.

אז בלייז עשה טריק דומה, ווואלה – הוא עשה את זה טוב.

יש קטעים קצת הזויים, נראה שבלייז הולך על קונספטים בשנים האחרונות, ופתאום יש שם 3 שירים שמוקדשים למדענים, האחרון בהם הוא קטע אפי בן 6 דקות שמוקדש לסטיבן הוקינג.

כן. לסטיבן הוקינג.

אבל מה זה משנה? מוזיקלית הקטע הזה כנראה המיידני ביותר באלבום, והוא עובד לי.

בקיצור, מצטער בלייז עיוני. פספסתי אותך. מסתבר שאתה עושה מיידן של תקופת בלייז רק הרבה יותר טוב מהמיידן שהייתה בתקופת בלייז, ובכלל זה אחלה מטאל. אני מבטיח לשים לב יותר למה שאתה עושה מעכשיו.