Bloodbath – The Fathomless Mastery

Bloodbath עושים את זה שוב. נבחרת של יוצרים ואומנים מהשורה הראשונה שבאה ללמד את כולם מאיפה הדג מדמם. יותר נכון – משפריץ דם, לא מטפטף, אלא ממש קולח – יעני פתחו צינור 12 צול של דם. הרכב דת' שבדי שבא להחזיר את העטרה ליושנה ואת הכבוד לז'אנר הזה, שהיה גדול כל כך בתחילת שנות התשעים וכמעט ונעלם לגמרי היום. האלבום הוא השלישי אחרי שני אלבומים ושני EP (כשהאחרון רק יצא לא מזמן) ומגיע עם סאונד אימתני, עטיפה מזעזעת (במובן החיובי והמטאלי), ביצועים מדויקים וליריקה מגוונת.

מי הם Bloodbath? כרגע Mikael Åkerfeldt (סולן Opeth כמובן) על הגראולינג ממעמקי המעי הגס, Anders "Blakkheim" Nystrum (מ-Katatonia ו-Diabolical Masquerade) יחד עם Per "Sodomizer" Eriksson (שהחליף את Dan Swano, ומי שלא יודע מי זה, שילך וישמע Edge of sanity, ואז יבעט בעצמו תוך צעקות "איך לא שמעתי אותם קודם?!"), על הגיטרות, Jonas Renkse על הבס, ו-Martin "Axe" Axenrot מכוון ומוביל את קצב המכונה על התיפוף (בין השאר עבד או עובד עם Opeth, Witchery ו-Nifelheim). אני חייב לציין שבין 2004 ל-2005 Peter Tagtgren תפס את עמדת השירה לפרק זמן קצר, מה שהפך את הלהקה באותו זמן לקבוצת עילית מבחינתי. לא שעכשיו חסר לה, אבל שיתוף הפעולה של Swano ו-Tagtgren זה החלום הרטוב של כל מעריץ דת' מטאל.

בעטיפת האלבום חבורה של קשישים זועקים לעזרה בעודם בתת משקל, שילובם אחד בשני יוצר אפקט של גל עצמות עם פרצופים כואבים. הפרטים והכאב שעוברים ונחרטים במחשבותיו של הצופה מזכירים עד מאוד את ציוריו של Hieronymus Bosch, המתארים בין השאר, כמו כאן, מוות, עינוים, ואת מה שקורה במדורי הגהנום השונים. כלל חברי הלהקה נותנים יד בכתיבת השירים והמוסיקה – שיתוף פעולה שמניב שירים קצרים העוסקים בעיקר בנושאים תיאולוגיים כמו ישו, וצדדיו השונים של אלוהים, חושך מול אור, שטן מול אלוהים. זה בניגוד לאלבומים הקודמים, בהם הליריקה התמקדה בצדדים אחרים של המוות – אם זה "Outnumbering The Day", או "Death Delirium" וכד'.

האלבום נפתח עם "At The Behest Of Their Death" – בליץ מהיר שהופך לדבל בס, עם גיטרות חורטות בטון גבוה. Mikael נכנס עם הגראול האגדי שלו כשלקראת סוף השיר זה משתנה, ופתאום שומעים את קולו האחר – לחישה בקול נקי – אך במהרה זה מתחלף חזרה לקול הגראולינג העבה שלו. ל-"Process Of Disillumination" קצב כבר מהיר יותר ותיפוף עוצמתי יותר. בשיר זה בא לידי ביטוי הסאונד המאפיין ביותר את להקות הדת' השוודי – בדגש על הבס והרית'ם. השיר "Mock The Cross", יותר מהשאר משקף את יחסה של הלהקה לדת, ובמיוחד לנצרות. השיר הבא, "Treasonous", ממצה ומייצג את מהות הלהקה – ליריקה אנטי נוצרית, בליצים מלווים בניסור עצבני של מסור קהה, פזמון מלודי וקליט יחד עם גיבוי של קלידים ברקע.

"Iesous", אחד מכינוייו של ישו, מספר את סיפור הצליבה, מנקודת מבט שהוותיקן לא היה כל כך מתלהב ממנה. 3 דקות, מבנה פשוט עם מילים בודדות, נפתח בריף ותיפוף יוצאי דופן מהכיוון המוסיקלי, נוטה יותר לכיוון פרוגרסיבי אבל זה במהרה משתנה והשיר מתפתח והופך לשיר דת', לא בעל מאפיינים רגילים, אבל עונה לכל הקריטריונים. משיר לשיר הליריקה שומרת על קו אחיד אנטי דתי, ובמיוחד אנטי-נוצרי. רצף בלתי מתפשר של שחיטת כל פרה קדושה אפשרית לנצרות, או במקרה של הלהקה, שחיטה תוך כדי עינויים ודחיפה של "Cattle Prod" משונן עמוק לפי הטבעת של הפרה. תוך כדי קריאת החוברת, אני פשוט נהנה מרמת הכתיבה הגבוהה והעוקצנות כלפי הכנסייה.

עם זאת בחלק מהשירים, דוגמת "Drink From The Cup Of Heresy", יש קריאה ברורה לעידוד החשיבה העצמית, והשחרור מהכבלים של המסגרת הדתית, שמבטלת את ה"עצמי" – לדעתי זה המהות של הוויית החופש ומה שהמטאל מבטא באופן הכי ברור וחד. "Earthrot" ניפתח בתיפוף מהיר וריף מורכב המתפתח במהרה למקצב אחיד שמגיע לפזמון, ונחתך שוב בהתקפה מהירה, כשאמצע השיר מובל ע"י סולו ארוך ומלודי. השיר מתחבר ל-"Hades Rising", שמזכיר את "Cancer Of The Soul" מהאלבום האחרון. זה מתחיל ישר וללא רחמים עם דבל בס וקולו ה"ערב" של Åkerfeldt – המבנה מורכב ויש הרבה שבירות וחיתוכים ע"י Blakkheim ו-Sodomizer. סולואים רבים מגוונים את הרצועה הזו, בשונה משאר השירים ומעניקים לו גוון מלודי יותר ופרוגרסיבי. השיר מסתיים בסולו לא אופייני ללהקה, הרבה יותר רך ורגוע מהקו שננקט בדרך כלל.

מהר הרגיעה מתחלפת עם "Wretched Human Mirror", השיר האחרון באלבום. אין מנוחה, הטבח ממשיך ולא נגמר. למעשה, השיר מתאר טבח ושובר את הקו התוכני של השירים עד כה. חייבים לסיים את האלבום עם מכה ניצחת לתאבון: "Surgical carnage, chunks of your own flesh are forced into your mouth". לסיכום, אלבום מעולה. ללא נפילות או רגעים משעמים או קטעים שחוזרים על עצמם. ניכר כי בוצעה עבודה רבה והשקעה מטורפת ע"מ לשחרר אלבום דת' שמצד אחד "חוזר למקורות" (כפי שהלהקה ציינה בתחילת דרכה את מטרתה), אבל מצד שני מביא איתו חידושים וגיוון עם יסודות שלא בהכרח קשורים לסגנון של הלהקה, אך משולבים באופן מדויק. רק לאחרונה יצא לי לצפות ב-DVD של הלהקה מההופעה ב-Wacken 2005 ועכשיו אחרי שמיעת האלבום, המוטיבציה להיות בהופעה של Bloodbath בעצמי, עלתה הרבה יותר.