1. Nomos Nebuleam
  2. Nebeleste
  3. Sybelius
  4. Anthosmos
  5. Mahagma
  6. Haallucinählia
  7. Cosma Procyiris

בואו נודה. לכולנו יש את הלהקה הזאת – ובדרך כלל יותר מאחת – שאנחנו מבטיחים לעצמנו " כן, בוודאי שאתן לחומרים שלה האזנה רצינית. רק יתפנו לי כמה דברים, ישתחרר לי מעט זמן, ואני אעשה ז'אק קוסטו לדיסקוגרפיה שלה. בהן צדק ושבועת ילד טוב פתח תקווה". והנה עוברת שנה, עוברות שנתיים, חומרים חדשים נכנסים אל האוזן שלנו מידי יום, חלקם משנים את חיינו וחלקם יוצאים מהאוזן השנייה מבלי להשאיר חותם קל שבקלים, אבל ההבטחה שלעיל בעינה עומדת ואיכשהו בתת ההכרה שלנו הלהקה הזו הופכת ממשימה נחשקת למושג מופשט, למיתוס, למשהו שנוח לנו עמו כעתיד תמידי עד שאין לנו שום שאיפה להגשימו בהווה.

Blut aus Nord היא דוגמה טובה אחת לאחת ממהלהקות האלו אצלי. הלהקה שקמה בנורמנדי שבצפון צרפת עוד באמצע ה-90, ושיש באמתחתה לא פחות מ-13 אלבומי אולפן מלאים ועוד כמה אי-פים וספליטים, נפלה קורבן לדחיינות הנצחית שלי. לכאורה מה כבר יכולתי לבקש יותר?! הרכב צרפתי שכמו ד"ר פרנקנשטיין יוצר מפלצת טלאים מרתקת. הבלאק מומת וקם מחדש במעבדה של Blut aus Nord לסוג של חיים כשהוא עשוי מאטמוספרה, ותעשייתיות, ואמביינט אפל, ופסיכדליה, ופוסט מטאל ומה פאקינג לא?! בדיוק כמו שאני אוהב את המטאל השחור שלי – אוונגרדי, ניסיוני וחולה בראש וגם מעט בנפש. אולי הייתי פשוט הייתי צריך לבקש שמישהו יכניס לי בכוח אוזניות לאוזניים וילחץ על פליי.

והנה הגיע השעה שאמרתי לעצמי "די". אם אלבום חדש שלהם המתהדר בעטיפה של הוצאת פסיי טרנס בדמות פטריות ושמים סגולים והקרוי Hallucinogen (סמי הזיה בגרמנית), לא יביא את ההר אל מוחמד, יעשו זאת מגוון הביקורות הטובות וההמלצות האישיות והכלליות המסתובבות שם ברשת ומשבחות את התוצר המדובר. "שנס מותניים" אמרתי לעצמי ושינסתי. "אזור אומץ" דחקתי בי ואזרתי. "הדלק את השיר הראשון ומשם זה כבר יזרום" שכנעתי והשתכנעתי. שמתי אוזניות ולחצתי על הפליי.

אותו אזור של תת ההכרה בו מאוכסנים כל קורבנות הדחיינות והעצלנות אולי איבד את אחד משועיו, אך אני קיבלתי בדיוק מה שהייתי צריך. השיר הראשון הקרוי Nomos Nebuleam לא מאכלס לא אינטרו ולא צלילי הסתגלות מכל סוג שהוא. מהרגע הראשון הוא מתפרץ ישר אל התזה המרכזית והמוזיקלית של האלבום – בלאק מטאל שנוגע ומושפע ממגוון תתי סוגות והתכות, אך הוא גם לא אף אחת מהן. זהו בלאק אטמוספרי ופוסט-בלאק ובלאק פסיכדלי ובלאק מלודי ופרוגרסיב בלאק שהוא גם לא בלאק אטמוספרי, לא פוסט-בלאק ולא בלאק פסיכדלי, לא בלאק מלודי ולא פרוגרסיב בלאק. האמרה על השלם הגדול מסך חלקיו לא יכולה להיות מתאימה יותר במקרה של Hallucinogen.

הסינת' החללי, המקהלה השמימית, הסולואים הרוק אנד רוליים וקטעי האמביינט החולמניים מלווים את הבלאק האפל אך הרך של Blut aus Nord לכל אורך האלבום ועושים זאת בצורה מצוינת. הווקאלס המטאליים לעומת זאת כמעט ולא קיימים, וכשהם כן צצים, הם לא משאירים שום רושם, וזה בהחלט האלמנט החלש ביותר במרקחת. מבחינת השירים, Anthosmos שהוא השיר הרביעי, לפחות בחלקו הוא הקטע הפחות אהוב עלי באלבום. זה לא שהוא גרוע, אך הוא יערב יותר לאוזנם של שני קהלים שאני לא נמנע עמם – אוהבי האטמובלאק הסטנדרטי וחובבי הבלאק הדיסוננסי. הידד לגיוון הפעם, אך זה פשוט פחות לטעמי האישי. מעבר לכך Hallucinogen הוא אלבום טוב מאוד שהמגרעת האמתית והגדולה שלו היא שהוא לא נוח להאזנה רצופה – לפחות לא בפעמים הראשונות. בהאזנה שכזו, השירים מתחילים לאבד מעט את הייחודיות שלהן, האוזן מתעייפת קמעה וההומוגניות השולטת כאן הופכת לנטל.

Blut aus Nord על אף שנוסדה לפני יותר מ-25 שנה מייצגת בצורה טובה שתי מגמות בבלאק מטאל של המאה החדשה. ראשית הנסיקה של הסוגה לגבהים חדשים הן מבחינת כמות הוצאות ולהקות, הן מבחינת פופולריות והן מבחינת גיוון ופריצות תבנית מוזיקליות. בשני העשורים האחרונים ואף מעט לפני הבלאק היה עסוק מאוד בהרחבת הגדרות הבסיס שלו לכל עבר, ומפרספקטיבה של מספר שנים התהליך הזה הוא לא פחות מהצלחה מסחררת. ושנית, הביזור הגיאוגרפי. לא עוד שליטה סקנדינבית כמעט בלעדית. העידן הזה תם ואיננו. סצנות חדשות ומרגשות כמו הצרפתית, המזרח אירופאית, הצפון אמריקאית, האיסלנדית ואחרות תפסו מקום לגיטימי לצד הבלאק הנורבגי, השוודי והפיני. ולהקות ופרויקטים מכל רחבי העולם יוצרים בלאק מקצועי נפלא והטרוגני.

זו תקופה נפלאה לאהוב מטאל קיצוני, אך גם עמוסה כל כך עד שלאדם מן השורה נעשה קשה לעקוב ולהישאר מעודכנים. אין לי ספק שיהיו עוד לא מעט להקות והוצאות שנכניס לבויידם שבראש מתוך כוונה להוציאן בזמנים מרווחים יותר, אך מה שחשוב זה לא לשכוח אותן שם עד שיהפכו לרוחות. תאווררו שם מידי פעם, ומי יודע אילו אוצרות תגלו.