Bongzilla – Amerijuanican

לכל ז'אנר יש את הסטלנים שלו, בהיפ הופ יש את Cypress Hill שלא ממש מתביישים לומר שהם כתבו את המוזיקה שלהם בהשפעת סמים קלים ובאהבה גדולה לצמח הקסם שנקרא מריחואנה, גם למטאל יש ייצוג מכובד בתחום בעיקר להקות סטונר כמו Orange Goblin ו-Electric Wizard שיצרו אווירות אטמוספריות הזויות וג'אם סשנים ארוכים שהושפעו עמוקות משנות ה-70 ובעיקר מ-Black Sabbath ,Cream ו-Led Zepplin.

Bongzilla היא להקת הסטונר שלקחה את זה לקיצוניות הכי הזויה, מטורפת וכנראה מעושנת היטב שיצא לי להיתקל בה. בתחילת שנות ה-90 במדיסון ויסקונסין הקים הסולן מייק "מיולבוי" מאקאלה את הלהקה, כשג'ף שולץ על הגיטרה, נייט דפסן על הבס ומייק הנרי על התופים. המוזיקה של Bongzilla נעה בין סטונר מאוד בלאק סאבתי לריפים סלאדג'ים כבדים עם גיטרות מונמכות פאז שיכולות לחרפן את השומרים של מלכת אנגליה ועל הכל מפקד סולן פסיכי שממלמל כל מיני מילים לא ברורות על מריחואנה ועוצר מידי פעם לאיזה גראול עצבני.

Amerijunican הוא אלבום האולפן הרביעי המלא של הלהקה והוא עמוס באקספרימנטאליות כועסת שמתפוצצת עליך, אם חשבתם שמדובר בעוד כמה מעלי עשן עצלנים שבאו לדפוק חלטורה טעיתם ובגדול, יש כוונה מאחרי הסטלה. מיותר לציין שהלהקה הזאת כותבת ושרה רק על מריחואנה ולא על שום דבר אחר וכמובן תומכת נלהבת בלגאליזציה של הסם וגם הופיעה בפסטיבלי הסמים ביניהם WeedStock המפורסם.

האלבום נשמע כמו ג'אם סשן אחד ארוך ביותר, מלא בדיסטורשנים מלוכלכים שעוברים ממקצבים מהירים למקצבים איטיים ביותר, הם קצת חוזרים על עצמם ואני חייב להודות שצרחות ה-"I Wanna Get High!" של מקאלה הן אחד הדברים היותר משעשעים/מוזרים שיצא לי להיתקל בהם. "Stonesphere" שאורכו 12 דקות הוא הקטע הכי מעניין באלבום, סוג של אפקט ווא-ווא הזוי שיוצר אווירה מתוחה ובין לבין שומעים את המצית והבאנג. בין שיעול לשיעול בונגזילה משכללים את אומנות העישון ומספקים לנו אלבום שמנוגן היטב, מוקלט היטב והופך היטב. בקיצור, מומלץ לכל מעלי העשן באשר הם.