Brand New Sin – Tequila

Brand New Sin מגיעים מהמקום הכי לא צפוי שאפשר – סירקוז, ניו יורק, מקום שידוע בסצינת הפאנק סטרייט אייג' שלו שנועדה לקדם נושאים כמו צמחונות, רוחניות וחיים ללא שימוש בסמים ואלכוהול… רק שללהקה הזאת אין שום קשר אפילו לא קלוש למשהו שיוגדר כסטרייט אייג', להפך, החבורה הזאת נראית כמו 5 מקררים מלאים בקעקועים שלא ממש הייתי רוצה להיתקל בהם בסמטה חשוכה. כדי להדגיש כמה חברי הלהקה הזאת רחוקים מגישת הסטרייט אייג' אפשר להתייחס להערה של כריס ויקמן, אחד הגיטריסטים, שהשווה את האלבום הראשון שלהם לכוס הראשונה שאלכוהוליסט שותה אחרי הגמילה, או לעובדה שלאלבום הנוכחי קוראים Tequila.

חברי הלהקה משלבים את דרומיות סבנטיז בלוזית של לינרד סקינרד עם ריפים כבדים של Motorhead ו-Black Sabbath והם מצליחים לשלב בין הסאונד הישן למודרני ולייצר הארד רוק בועט ביותר מהסוג שכבר כמעט ואין, אפילו באלבום האחרון של Black Label Society. "טאקילה" הוא האלבום ה-3 של Brand New Sin והוא לא משנה הרבה בכיוון של הלהקה הזאת, ובכל זאת מראה שהם יודעים לעשות הארד רוק אגרסיבי וטוב. השיר שפותח את האלבום, "Said And Done" מתחיל בתיפוף מואץ על הסנר ומלודיה של מערבונים, ואז שבירה להאדבנגריות שמאפיינת את Black Label Society והקול המחוספס של אלטייר שנשמע כמו שילוב של זאק וילד ופיל אנסלמו כשהוא שר.

"Spare The Agony" מתחיל בליין בס מעולה שבונה ביחד עם הגיטרה הבלוזית הנקייה מתח לקראת שבירה לכניסת הדיסטורשנים ואיכשהו עם כל השבירות האלה זה מצליח לשמור על מלודיה מצוינת. אז מגיע קטע מעבר אקוסטי קצר ויפה שמרגיע לפני ההפצצה הבאה בדמות השיר "The Proposition", שיר שמזכיר קצת את Alice In Chains מוזיקלית – וכאן הקול של אלטייר ממש מזכיר את זאק וילד. האמת היא שבכל האלבום הזה מרגישים את הדרומיות שפשוט יוצאת מכל כיוון ואפשר להרגיש את ההשפעה הגדולה שהייתה ללינרד סקינרד על הלהקה הזאת.

לפני השיר "Reaper Man" יש עוד מעבר אקוסטי יפה כשבשיר עצמו מתארח עוד מקרר ענק ומאיים – פיטר סטיל, סולן Type O Negative, שבעזרת הקול העמוק שלו, הוא מוסיף המון לשיר. האלבום נסגר בקאבר לשיר הכי טחון בכדור הארץ, "House Of The Rising Sun" שלמרבה ההפתעה מצליח לפגוע אפילו יותר משאר השירים באלבום, הוא מתחיל בצורה בלוזית שקטה ופשוט משתלב מושלם עם הקול של אלטייר שממש מוציא לעצמו את הנשמה ברמות הבלוז שיוצאות ממנו. בסה"כ, Tequila לא ממש מחדש משהו, אבל בכל זאת מייצר כמה דקות של כיף טהור ושחרור אגרסיות, והוא מומלץ לאנשי ההארד-רוק וההדבנגרים שותי הטקילה שביניכם.