BRCDS – Radiant Gray

שנת 2022 הייתה שנה מעולה ל Metalcore הישראלי, ורגע לפני שהתחילה שנת 2023 שחררו חברי להקת BRCDS את האלבום הראשון שלהם באורך מלא Radiant Gray. זהו אלבום שמכיל את כל מה שטוב ב Metalcore, והוא יגרום לכם לרצות לשבור כל דבר שנמצא בסביבה, ובמקביל לרצות להיעלם לאי בודד, להתנתק מהכל ולחשוב על החיים.

הדבר הראשון שנתקלים בו כשניגשים לאלבום, הוא כמובן ה Art המרשים שלו שעוצב ע"י רן אליהו, סולן להקת Matricide. אפשר לראות בו עיר ששקעה במים, כמו בסיפור המבול מהתנ"ך, רק שבמקרה הזה העיר היא עיר מודרנית וכוללת בניינים גבוהים. כמו בסיפור התנ"כי גם פה מטרת המבול היא להשמיד את העולם במטרה לבצע Restart לכדור הארץ, לנקות ממנו את כל הרוע של האנושות. הארט הוא הנפשה של שיר הנושא של האלבום, שגם היה הסינגל הראשון שיצא.

השיר הראשון באלבום הוא Narrative, שנפתח בצעקת “All Lies”. יש לי חיבה מיוחדת לשירי פתיחה של אלבומים, במיוחד כאלה שנפתחים בצעקות. השירים האלה לא מוקמו שם רנדומלית, אלא מתוך מחשבה על כך שזה הדבר הראשון שהמאזינים הולכים לשמוע וייקחו את ההחלטה האם להמשיך להאזין לאלבום.

מיד אחריו מגיע השיר Radiant Gray. שני השירים נותנים לנו את ההכנה לאלבום כולו, שהוא תצוגת תכלית של כל הטוב ב Metalcore- בתים קשוחים שמלווים בפזמונים מלודיים, ריפים מהירים שנשברים ב Breakdowns שנותנים חזק בראש, גראולים מפלצתיים וטקסטים מלאים במחשבות על החיים.

הסינגלים שיצאו לפני שחרור האלבום בהחלט בנו את הציפייה אליו. הסינגל השני שהיה Past reflections, הפך להיות אחד השירים הכי אהובים עליי שיצאו בארץ בשנה שעברה. הסינגל ששוחרר אחריו Deserted Shores, שוחרר יחד עם קליפ מעולה שצולם בחוף ים, והוכיח לנו שוב שלהקות מטאלקור לא יכולות להימנע מלכתוב שירים עם מטאפורות למים. אלו הם שירים שאי אפשר להפסיק לזמזם את הפזמון שלהם, והופכים להיות הפזמונים שאליהם הקהל מצטרף בשירה בהופעות חיות.

רצף השירים באלבום בנוי מעולה. אחד המעברים האהובים עליי הוא המעבר בין Delusions of Grandeur ל- Endeavor. הראשון הוא אחד השירים היותר כבדים באלבום וכולל את אחד ה Breakdowns האהובים עליי ביותר. השני הוא שיר מרגש במיוחד, שהיה גם הסינגל האחרון שיצא לפני שחרור האלבום. לשיר Endeavor יש את אחד הטקסטים היותר מרגשים, והוא מרגיש כמו שיר ניחומים לאדם שמנסה בכל כוחו להגיע להישג מסוים, אבל לא מצליח.

אפשר לשמוע הבדלים בין האלבום ל EP הראשון שלהם, All Dies in Vain, שיצא ב- 2019. אמנם הכיוון המוזיקאלי נשאר זהה, אלו אותם ה BRCDS, אבל ישנם מספר דברים שנשמעים שונה. אחד מהם הוא הקלטות השירה, שנשמעות יותר מגובשות באלבום. כל קטעי השירה של חברי הלהקה נשמעים מדהים ומתחברים אל תוך הרמוניה מטאלית חזקה. דבר נוסף הוא ההפקה של האלבום שנשמעת ברמה מאוד גבוהה, וזה הודות לעמית בכר, שעשה עבודה מעולה יחד עם הלהקה.

למרות התזמון השנוי במחלוקת לשחרור האלבום בימים האחרונים של השנה שעברה, הוא לא פוספס כלל בקרב מאזיני המטאל המקומיים. מבחינה מוזיקלית זה אלבום שמספק את כל האלמנטים האהובים במטאלקור, ועל אף שאני מנסה להימנע מהשוואות, קשה לפספס את ההשפעה של Parkway Drive (מהתקופה בה הם היו 100% מטאלקור) על המוזיקה של הלהקה. אני חושבת שמבחינת הליריקה, כל אחד מאיתנו יכול למצוא את עצמו בין המילים של לפחות שיר אחד, אם לא יותר. על אינסוף הפעמים שהתלנו ספק בדברים שאמרו לנו וציפו שנקבל כעובדה, על החלטות לא מוצלחות שלקחנו בעבר ורודפות אותנו, על הניסיונות לדחוף את עצמנו במרוץ של החיים ועל הכאוס שהעולם יוצר אצלנו בראש.

השיר האחרון באלבום, Sonder, מסתיים ב Fade out ארוך, כמו מחשבות שנכנסות לנו לראש באמצע יום שגרתי, גורמות לנו לנתק את הריכוז ממה שאנחנו עושים באותו הרגע, לשקוע בהן, ואז לאט לאט לשחרר אותן כדי לחזור לשגרה. האלבום הזה הוא כולו אוסף מחשבות שמטרידות את השקט הנפשי שלנו, כל הברייקים הם רצונות לשבור את כל מפריע לנו, וכל פזמון הוא רצון לברוח לחוף נטוש ולנקות את הראש.