Breather Resist – Charmer

- An Insomniac's Complexion Honest To God Astigmatism
- A Social Worker’s Nightmare
- Midas In Reverse
- Honest To God
- As Far As Goodbyes Go
- Keep ’Em In Stitches
- Long Nights, Short Fuses
- Loose Lipped Error
- A Passing Glance
- Amphetamine Praise
- Astigmatism
כשקיבלתי את האלבום האחרון של Breather Resist חשבתי לעצמי שזה בטח דיסק מגניב כי יש לו עטיפה מעולה, למרות שהזהירו אותי שמדובר בלהקה רועשת מאוד, לא היה איכפת לי, כי העטיפה ממש יפה. למי שלא מכיר, Breather Resist היא להקה שעובדת קשה בשוליים של המטאל האמריקאי, הלהקה נוסדה בניו ג'רזי ומייצרת מאסות של אנרגיה אלימה. הם מגדירים את עצמם כהארדקור/פאנק, אבל אל תטעו, Breather Resist הרבה יותר רועשים מזה. חברי הלהקה הם :Evan Patterson על גיטרה, Nick Thienman על הבאס, Geoff Paton על התופים ו-Steve Sindoni בשירה.
הדיסק נפתח במין סוף של שיר בהופעה, מחיאות כפיים וחפירות, איזה ריפים מפוצצים, משהו אינטנסיבי שמזכיר לי את סליפנוט, רק הרבה יותר עצבני. החלק השני של השיר נהיה רגוע יותר ומזכיר את מה ש-Deftones עשו ב-Around The Fur. השיר השני, "A Social Worker's Nightmare", נפתח עם לופ תופים וריף שלא היה מבייש גם את הטובות בלהקות הפאנק מטאל. באמצע השיר יש ברייק מגניב של באס מדוסטרש וסולו גיטרה שנשמע כאילו נלקח מלהקת נויז, שנות ה-90. החיבור בין הסגנונות נשמע מעולה ורואים שמדובר פה באנשים שיודעים בדיוק איך הם רוצים להשמע. השיר החמישי, "As Far As Goodbye Goes" תפס את תשמות ליבי בזכות השילוב בין תפקיד הגיטרה לחצוצרה. השיר מדבר על פרידה, ספק מאהובה ספק מאמא, הוא קשה ובועט במיוחד בפזמונים. השיר השמיני, "A Passing Glance" נשמע כל כך יפה, גרובים של מטאל, תופים לפנים והכל מהודק לצד גיטרות עמוקות. מעולה , עד שהזמר מתחיל לשיר.
ככל שהדיסק מתקדם, הדימיון בין Deftones ולהקות מייק פאטון למינהן, נהיה ברור יותר – אני מחובר למוזיקה אבל סובל מאוד מהזמר שלהם. אין לי בעיה עם צרחות/גרולים/דיסטורשנים על שירה, כל עוד יש שירה. לא היה מזיק לסטיב הזמר ללמוד קצת ממייק פאטון, קורי טיילור או צ'ינו מורנו שמשלבים יפה בין שירה לצרחות. ואם כבר צרחות, אולי לנסות להכניס מלודיה בתוך כל זה? אולי קולות רקע? נראה כאילו Breather Resist עושים הכל כדי לא להיות "מסחריים" או להשמע "טוב". לדעתי זה מאבד מהיופי שלו, מאחר ולא הצלחתי לשמוע את הדיסק אפילו פעם אחת רצוף.
לסיכום, Charmer הוא דיסק מפוספס, יש בו רגעים מדהימים, נגינה מופלאה, רעיונות מבריקים, אבל זמר שגורע מהשירים. והנה עוד נקודה קטנה למחשבה, למרות שמדובר במוזיקה "נוייזית" ומדוסטרשת, הדיסק עדיין לא מצלצל כמו הסאונד של הלהקות שהוזכרו למעלה, והכוונה היא שלעשות רעש זה לא בעיה אבל לעשות רעש שישמע מעולה, זה כבר הרבה יותר מסובך.