Breed Machine – Renaissance

הנה זה מגיע – מכת המטאלקור ספגה כפיה מארצות הברית וכל העולם צריך ללכת בעקבותיה. היו אלה גרמניה ושבדיה כמובן לצעוד בראש ואנגליה לא איחרה לבוא. כעת, שהז'אנר כבר נהיה שמן ומנופח מרוב להקות – רובן האמת מקצועיות מאד ונותנות היטב בראש יחסית לז'אנר – גם מדינות אירופה שבד"כ אינן משתפות פעולה עם האופנה מסכימות להנפיק הרכב אופנתי מסוג זה או אחר. וכך, צרפת הביאה לנו את Breed Machine – חבורה צעירה ומבטיחה שעושה מטאלקור, די לפי הספר, בלי סודות מקצועיים.

אלבומה השני של הלהקה (לא כולל EP אחד) שנקרא Renaissance, היא מכת מטאלקור חביבה, שכהרגלה באה 6 שנים מאוחר מדי ואפילו לא השכילה לעשות זאת בשפה שאני מסוגל להבין (דהינו, צרפתית). אם אתם מחפשים הארדקור כובש בטקטיקה מוכרת של "לא לוקחים שבויים", יש ב-Renaissance גם מזה, אבל המלודיה, האווירה הנו-מטאלית שמתקשה להרפות וההרגשה הזאת ששמענו את זה כבר, לא תעזוב אתכם. מצד שני, זה די משמח לדעת שבמדינות עם אידיאולוגיה אנטי-אנגלית בכל זאת תרבות המטאל ממשיכה להתפתח (כמו שהיא מתעקשת להתפתח אצלנו, על חרף כל הבובלילים) ולא לקפוא על שמריה, ושמאז אותם ימי עבר עם להקות כמו Nightmare ו-Aggressor, אנחנו מצליחים עדיין לגרד תכשיטים מקסימים, כדוגמת Breed Machine.

ביום טוב אומר לכם שהאלבום Renaissance הוא בין הסנוניות האחרונות של המטאלקור בעולמנו – אלו שבאמת שוות האזנה – אבל בסופו של יום, אין בה שום דבר חדש. חבורת הצרפתים (שגרים למרגלות האלפים) הנ"ל פשוט עושה את המטאל לנער הקשוח הקרוב לביתך, בפשטות ונחמדות, במין שילוב חביב בין Soulfly לבין As I Lay Dying – כלומר, גרובי במידה המדויקת ומנוגן היטב – ואף בורכה בדי והותר כריזמה כדי להשאיר את הנושא מעניין לאורך כל השיר. האם הדבר מצדיק 38 דקות של מוזיקה? אני חושב שכן, אבל פה אסתייג ואומר שבהחלט לא מדובר באלבום מטאלקור להתחיל איתו. קודם כל, מרביתו בשפה הצרפתית וזה מוציא מהדעת את עבדכם הנאמן. כמו כן, ישנם אלבומי מטאלקור מוצלחים בהרבה גם בצד הזה של היבשת וגם בצידו השני של העולם.

הגרמנים עשו ועדיין הינם עושים הארדקור משובח בהרבה יותר מהצרפתים (ותסלחו לי, אני מרגיש חיוב בתור אשכנזי ממוצא גרמני שהדבר הראשון שמלמדים אותך עם גיוסך לצבא הצרפתי הוא להגיד "אני נכנע" בגרמנית), אבל אין ספק שיש לאירופאים המלוקקים האלה את הקסם שלהם. השירים המומלצים, למעשה, נמצאים באופן נוח ונגיש לכל המחפשים אותם ב-MySpace, ואוכל אף להעיז ולומר שחקרתי את החבורה הזאת ומצאתי את האלבום הקודם, Éveil Hardcore, טוב בהרבה מהנוכחי, אבל עדיין, מעניין לשמוע איך העולם מתפתח ואיך הצרפתים האלה מתעקשים להישאר 5 שנים מאחורי כולם (נו טוב, ביחד איתנו) בלי לדעת מה העתיד צופן להם. או שמא עליהם לשאול את עצמם "Quel Avenir?" – או בתרגום חופשי לעברית "על איזה עתיד אתה מדבר לכל הרוחות?".