1. Opening / I’m A Good Friend
  2. Dork For Thirty Years
  3. Married Life - Sorry Fat Dudes
  4. Puppy Time
  5. Religion’s Weird
  6. Movie Ruiners / The Unholy Trilogy
  7. Monkey Birthday
  8. Reunion
  9. No Dirty Magazines
  10. Show A Little Neck
  11. Late Night TV
  12. The News
  13. Quitting Pot
  14. Baby / Kitty Porn
  15. War’s Over / New Boobs
  16. Nerd Rage / The Mattress Story
  17. Yelling Stuff
  18. Metal By Numbers
  19. Titannica Interview
  20. Try Again, Again

אף פעם לא הבנתי את הקטע של קומיקאים לשחרר דיסק שמכיל קטעים מהופעה שלהם, מילא אם זה היה קטע מצולם, עוד אפשר לזרום עם זה, אבל דיסק? מי באמת יכניס דבר כזה למערכת באוטו יותר מפעם אחת ויתחיל להאזין למערכונים על סקס, סמים ורוק-אן-רול, או בעצם, מטאל? כן, מסתבר שיש אנשים בתעשייה הזאת שהם מעריצי מטאל, או לפחות טוענים ככה, וזה המקרה של אדם בשם Brian Posehn.

לחובבי הטלוויזיה והסדרות הקומיות, פוסיין בטח יהיה מוכר לרובכם בתור קווין, הדוור הפסיכופט מהסדרה "Just Shoot Me" (תהרוג אותי וזהו) שמדי פעם מטריד את כל הקאסט עם קולו יוצא הדופן והחיבה שלו למוזרויות. הוא גם חבר טוב של דניס פינץ' (לעזאזל עם השידורים החוזרים האלו). חוץ מזה אני בספק אם מישהו ראה איזה סרט או תוכנית אחרת שפוסיין השתתף בה, מה לעשות שאנחנו לא אמריקאים, אבל זה לא העניין פה הפעם.

פוסיין, מסתבר, חבר של כמה אנשי מטאל גדולים מאד, ואולי בגללם, או בגלל הקסם שלו, הוא הצליח לשחרר דיסק מערכונים דרך לא אחרת מאשר חברת התקליטים Relapse, שאולי מוכרת לכם כמי שהוציאה להקות כמו Suffocation, Alabama Thunderpussy, Necrophagist וגם Mastodon. מבחינתי, הקשר שלי ללייבל הזה הוא מקרי בהחלט, אך תמיד צריך להתחיל מאיפושהו, ופוסיין נתן הזדמנות טובה למדי – או לפחות ככה אני מקווה.

מהצד הקומי של הדיסק, אין פה משהו חדש כל-כך, פוסיין בתור מעריץ מטאל סובל מרוב הסממנים של אחד כזה – הוא חנון, הוא אוהב סמים, מדבר על סקס ויש לו סטייה כזו או אחרת. ברוב המקרים הוא מדבר על אחד מהדברים האלה כשמדי פעם תהיה לו נטייה להכניס מטאל באיזושהי צורה, למשל כשהקהל לפתע צועק לו בהתלהבות הוא מגיב להם "Is Deicide Over There?" – זה נחמד, אבל אחרי כמה זמן מבינים את הקטע. חוץ מזה, בתור קומיקאי הוא לא מחדש הרבה, אך זה לא הסיבה שבגללה רציתי את הדיסק הזה.

מלבד המערכונים, הדיסק כולל 2 שירי מטאל לכל דבר, כשאת אחד מהם הזכרתי כבר לא פעם אחת – אני מדבר כמובן על השיר "Metal By Numbers" בביצוע להקת Poshen. למי שעדיין לא ראה את הקליפ לשיר, שירוץ מיד, למי שכן, יודע על מה אני מדבר – זה שיר הבי מטאל גאוני ולדעתי הוא בדיוק מה שכל מטאליסט רצה לעשות אבל לא ידע איך. הוא צוחק על להקות כמו Dragonforce, Megadeth, Soulfly, אך הוא מבוצע במקצועיות ואיכותיות, הודות לכמה אנשים שמשתתפים בו, ביניהם: Scott Ian, גיטריסט להקת Anthrax ו-Joey Vera, בסיסט הלהקות Fates Warning ו-Armored Saint.

לפי מה שפוסיין מספר הוא קיבל את הרעיון למילים שהוא שר ומקריין (וכתב ביחד עם Scott Ian) לאחר שצפה בקליפ של להקת Atreyu – שנקראת על שם דמות מסרטי "הסיפור שאינו נגמר" – וזה הפריע לו ממש, שדמויי Blink 182 או Green Day מאמצים את נוסחת המטאלקור שבתחילת דרכה הייתה בסדר גמור. בכללי, מדובר בשנאה לכל טרנד המטאלקור-אימו שכובש את העולם בשנים האחרונות. אני בעד. השיר וגם זה שאחריו כוללים הופעת אורח של John Tempesta המתופף של Testament ו-White Zombie וכן קטעי סולו מאת Jonathan Donais מלהקת Sahdows Fall ו-Russ Parrish מלהקת Metal Skool.

השיר השני באלבום, "Try Again, Again" בביצוע של להקת Titannica, למעשה לוקח – כמו שניתן להסיק כבר – שיר של Metallica, כשבמקרה שלנו זה "Enter Sandman" ומלביש עליו מילים המדברות על ניסיון חוזר להתאבדות. רק תשמעו את הדו-שיח עם הילד באמצע השיר ותבינו שמדובר באדם לא שפוי, אבל למי איכפת, זה מצחיק מאד. בסה"כ Live In: Nerd Rage מביא כמה קטעים טובים, בדגש על שני השירים האלו, ואולי לא יצא לי להקשיב לו יותר מדי, אבל לפחות הוא הכיר לי קצת יותר את הבחור המוזר הזה מהטלוויזיה. חנון.