Bullet For My Valentine – Scream Aim Fire

אם הייתי צריך לבחור סצינה מתוך סרט לשיר הנושא שפותח את אלבובם החדש של Bullet For My Valentine בטח הייתי הולך על הסצינה מהסרט "רוקסטאר", בה חברי להקת הקאברים ל-Steel Dragon עומדים מחוץ לאיצטדיון לקראת ההופעה כשבקבוקי בירה ביידים שלהם והם לבושים כמו חברי הלהקה האמיתית.

בשעה שהאלבום הקודם של Bullet For My Valentine הוולשים היה שילוב של כל היסודות הנכונים של מטאלקור מלודי, אימו וקצת ת'ראש ישן וטוב, באלבום החדש שלהם הם הולכים לכיוון שבו Trivium הלכו באלבום האחרון שלהם – כלומר סוג של מחווה לת'ראש שנות השמונים, רק מלוטש, מלודי ומופק בהרבה, עם שירה רכה יותר, וחצי אלבום שבכלל מנסה להיות סוג של להקת פופ-רוק.

כמו שאמרתי, ההשפעה של שנות השמונים כאן, הרבה יותר מבאלבום הקודם – באופן כללי, הוא נשמע הדוק יותר ואמיתי יותר, מלבד כמה נפילות שעליהן אפרט בהמשך. ההשפעות ברורות במיוחד החל מ-Metallica של Ride The Lightning, דרך Judas Priest ו-Testament – תיפוף דאבל טיים עם מעברים של שעה על 8 טמטמים, סולו גיטרה פיקינג בפתיחה, ושירה של הסולן שהולכת לכיוון החצי צרוד שאליו פנה מאט היפי, סולן Trivium, באלבומה האחרון של להקתו – הכל לפי הספר.

באופן מפתיע זה נשמע לי ממש טוב, זה נשמע אותנטי אבל עם סאונד של עכשיו, ככה ש-BFMV מצליחים להנות מכל העולמות. ל-C-part של השיר Scream Aim Fire, שהוא הקטע הכי יפה בו, עובר הסולן Matt Tuck לצרחות מגניבות ביותר וצורח כמובן את שם האלבום. גם סולו הגיטרה שמגיע מיד אח"כ נשמע אחד לאחד כמו הסולואים שהיינו רגילים אליהם אז, כולל את ההרמוניות והכל. ממש מחווה מצויינת לת'ראש והבי מטאל. BFMV מצליחים לייצר פה שיר ת'ראש ניו-סקול שאיכשהו נשמע חדשני, ואני מוריד בפניהם את הכובע על זה.

"Eye Of The Storm", ששמו אולי מזכיר את "Tornado Of Souls" של Megadeth, שוב הולך לכיוון המחווה לת'ראש הקלאסי, נכון שזה לא הכי מקורי ושזה מיושן מאוד, אבל זה עובד וכתיבת השירים ממש טובה. BFMV מראים בשירים כמו זה שניתן ליצור מוזיקה עכשווית שהיא סוג של המשך ישיר לת'ראש המלודי הישן. גורם נוסף ש-BFMV מוסיפים למוזיקה שלהם הוא גרוב – שזה משהו לא היה קיים במוזיקה של Metallica – אלמנט שלהקת Machine Head משתמשת בו הרבה.

דווקא השיר השלישי מחזיר אותי לסיבה שלא אהבתי את אלבום הבכורה של BFMV, נכון, הוא מתחיל כמו בלדת מטאל עם סולו צוקים מרגש, אבל כבר מהכניסה של ריף הגיטרה משהו מרגיש לא אמיתי. כשהשירה נכנסת, זה כבר ברור, "Hearts Burst Into Fire" הוא מהשירים האלו שעושים כדי שיושמעו ברדיו האמריקאי, המלודיה הדביקה של השירה בבתים מתחלפת בשניה למלודית קיטצ' עוד יותר דביקה. השיר הזה רחוק שנות אור משני השירים שקדמו לו.

זה מאכזב כל כך לדעת של-BFMV יש את כל הכישרון לכתוב שירים גדולים אבל הם מכניסים את השירים האלו שמרגישים כאילו אנשי החליפות מהקומה ה-84' של חברת התקליטים הכריחו אותם לכתוב כדי שיהיה סינגל מצליח לאלבום. אם איבדם את האמון בלהקה, אל חשש, "Waking The Demon" חוזר שוב אל המטאל האמיתי עם פתיחה שאיך לא, מושפעת מאוד מ-Metallica, אבל זה לא חשוב כי זה עובד ונשמע ממש מצויין.

השירה כבר נהיית הרבה יותר כבדה יותר לכייון של מטאלקור, ולראשונה בדיסק, אני שומע מוזיקת מטאל עכשווית לחלוטין. איזה יופי של עבודה, הפזמון נותן בראש – נכון שהמילים בדיסק הן לרוב קצת קלישאתיות, אבל זה עובר כי השירים עצמם טובים והפזמונים סוחפים. מבחינת עבודת התופים בדיסק הזה ובשיר הזה במיוחד, אין מה להגיד, הכל נשמע ממש מהודק ובועט, עבודת דאבל באס מעולה. גם במחלקת הגיטרות אין תלונות, כש-Tuckו-Padge הגיטריסט השני של ההרכב מגבים אחד את השני בריפים וסולואים מצויינים.

ככל שהדיסק מתקדם אני מתחבר אליו יותר. אמנם המוזיקה הזאת היא לא בדיוק כוס התה שלי אבל BFMV מביאים פה אנרגיות אמיתיות ומצליחים לפגוע בול, ולהשאיר את הרף של הדיסק ברמה גבוהה מאד כמעט לכל אורכו של האלבום הזה. חבל לי שה"להיטים" בדיסק, הם שירי MTV2, שנשמעים מן שעטנז של פופ פאנק אימו עם נגיעות של ת'ראש מטאל ומטאלקור. אני מקווה ש-BFMV יודעים מה הם עושים, אני שמח לראות שהלהקה מצליחה לקחת את הפופולריות שלה ולתעל אותה לעבר המוזיקה שחבריה היו באמת רוצים לעשות – אולי הם יצליחו לחשוף ככה עוד מעריצים לתוך מוזיקה יותר כבדה, כמו ש-Trivium עשו ב-The Crusade. בכל מקרה, מדובר פה באלבום מוצלח ביותר שגם הקשוחים מהמטאליסטים יוכלו להנות ממנו.