Bullet For My Valentine – The Poison

26/08/06
כתב/ת:
לאתר הלהקה
  1. Intro
  2. Her Voice Resides
  3. 4 Words (To Choke Upon)
  4. Tears Don’t Fall
  5. Suffocating Under Words of Sorrow
  6. Hit The Floor
  7. All These Things I Hate
  8. Room 409
  9. The Poison
  10. 10 Years Today
  11. Cries In Vain
  12. Spit You Out
  13. The End

בעולם חברות המוזיקה יש מושג שנקרא "הייפ", כלומר הדברים והשמועות שמסתובבים על הרכב מסוים, Bullet For My Valentine הם בהחלט להקה שזכתה להייפ חיובי ביותר כבר לא מעט זמן, ההרכב הצעיר, שגיל חבריו הולך לכיוון ה 20 ולא הרבה יותר, זכה לביקורות חיוביות ביותר לדחיפה מסיבית, מה שבהחלט עוזר לעניין הוא העובדה שהאלבום, אלבום הבכורה של ההרכב, יוצא בחברת הענק Sony/BMG, אולי חברת התקליטים הגדולה בעולם כיום. כל זה הוביל את ההרכב לקליפ ברוטציה ה MTV, הופעות במיטב הפסטיבלים בעולם ואפילו סיבוב הופעות עם רוב זומבי האמריקאי, השאלה הנשאלת היא- ההיפ מוצדק? ואני אענה על זה ב "לא!" גדול ומצלצל, מדובר פה באלבום מטאלקור/אימוקור מנוגן היטב ומופק היטב, אבל לא הרבה יותר מזה.

החל מהשיר הראשון – Her Voice Resides ברור כי ללהקה יש כמה דברים שפועלים עבורה, יכולת נגינה בלתי מבוטלת של כל חברי ההרכב, וסאונד סופר מלוטש של הצמד חמד קולין ריצ'ארדסון ואנדי סניפ, שני מפיקים שחברות התקליטים מביאות כשהן רוצות ללכת על בטוח במח' הסאונד, וזו בדיוק התוצאה כאן. הבעיה היא שהשיר לא ממש עובד. נכון, זה חיקוי כמעט אחד לאחד של Killswitch Engage, אבל הטון הבכייני של הסולן מאט טאק בקטעי שירת האימו בהחלט לא קרובים לאלו של Killswitch, הצרחות עובדות טוב וגם הריפים המטאלים, וכשהלהקה עוברת ללידים מלודים זה עובר יפה, אבל בסה"כ זה קיטש מודרני מנוגן היטב, ולא הרבה יותר.

שיר שני ממשיך את הרעיון, שוב שיר מטאלי טוב שמתחרבן עם השירה האימואית של כל מיני משפטי "אני צעיר כועס", זה אולי טוב לח'ברה צעירים בהרבה ממני, אבל עלי זה לא עובד. שוב, מח' הלידים באמצע כמעט מצילה את השיר, אבל זה רק כמעט. Tears Don’t Fall הוא דוגמא לקיטש אמריקאי מלוטש היטב (לא, לא שכחתי שהם בריטים), שיר חצי שקט עם גיטרות קלין ושירת אימו רגישה, באופן מוזר, זה נשמע הרבה יותר טוב, למה? כי זה לא מנסה להיות משהו שזה לא, זה קיטש מודרני, מלוטש, מעובד, וככזה זה עובד.

Suffocating Under מרוויח שוב מיכולת הנגינה של חברי הלהקה, הגיטרות בראש ובראשונה, כאן כבר הלהקה כמעט ומזכירה להקה אחת שהם גם מחקים – Trivium, פה, כמו באלבומים של Trivium מה שעובד זה עבודת הגיטרות המלודית, עם השפעות חזקות של Iron Maiden בריפים, אם רק טאק היה נמנע מהשירה הנקייה או לומד לשיר זה היה עובד הרבה יותר טוב. אני חושב שהבנתם את התמונה, מי שאוהב Killswitch עם קצת יותר מלודיה אימואית, ייהנה, חובבי מטאל מודרני מלודי גם, אבל לא לחפש כאן שום מקוריות או משהו מסורתי יותר, בגדול – זה פופקורן מטאלי עם חמאה וזה הכול.