In This Moment – Mother

ברגע זה סיימתי להאזין לאלבום החדש של "ברגע זה" – Mother. וברגע זה ממש דעתי עליו רחוקה כמרחק מזרח ממערב משהייתה בשמיעה הראשונית כששמעתי את האלבום למטרת הנאה גרידא, ולא לשם ניתוחו באזמל מנתחים עבור סקירה. אבל אתם יודעים איך זה, אמא כמו אמא – לפעמים שונאים… ולפעמים אוהבים! אלא שבמקרה זה המעבר הוא יותר בין קרירות וחוסר גיבוש דעה להמון מה לומר. אז בואו נחגור חגורות ונצלול לעומקם של הדברים.

ראשית, ודעתי הייתה כזו עוד הרבה לפני האלבום הזה ורק התחזקה עם האלבום, מריה ברינק, סולנית הלהקה הבלתי מעורערת, היא הסולנית החמה והמבטיחה ביותר שיש לסצנת המטאל העולמית להציע נכון לשנת 2020 – ואני אפילו לא מדבר על הנראות החיצונית שלה שבגינה זכתה מספר פעמים לתואר הבחורה השווה ביותר במטאל בעשור האחרון (2010-2020). לעניות דעתי, היא לא פחות מה-Bonnie Tyler של המטאל.

שנית, אני זכיתי להיות בהופעה של In This Moment בפסטיבל הלפסט ב-2018, וכמו אחרי האזנה לשירי הסטודיו של הלהקה שנעים משירים שגם הבלאקר הכי קשוח ומבודד ביניכם (ולא עקב קורונה) יזיל דמעה לצלילם (כמו World in Flames) ועד שירים כמו השיר הכי מדובר שלהם –Whore – ששמו מרמז על כך שהוא משמש למופעי חשפנות ברחבי העולם ולא בכדי תפס לו מקום של קבע אצל דיג'יי הבית של מועדון הדאנג'ן, ככה ההופעה הזאת הייתה אנדרלמוסיה של רגשות צפים והולכים – גם ויזואלית (רק די חבל שלא ניתנה להם בימה בלילה – דבר המעצים בעשרות מונים את החוויה והופך אותה לאולטימטיבית) – ולכן מוצדק להשוות אותה לבוני טיילר – לשתיהן קול מחוספס שאי אפשר להישאר אפתי אליו ושתיהן הבטיחו את מקומן בהיכל התהילה. ללא ספק.

לדידם של שירי האלבום המופתי הזה – בואו נעבור יחדיו יד ביד (אבל רק אחרי ששטפתם אותן היטב) אחד אחד. אינטרו הפתיחה, אשר דווקא מוסף לשמו הכינוי Interlude (דבר הבא ללמדנו על כך שהוא מהווה המשך של האלבום הקודם), בייחוד כשמסתכלים על העטיפה של האלבום, נשמע כאילו Hans Zimmer הדגול הלחין אותו לטובת פסקול של איזה סרט אימה מודרני, דוגמת "לזמן את הרוע". בקיצור, מבריק. מיד אחר כך בא שיר שלא עושה כלום חוץ מלהיות מוצב לו בתחילתו של האלבום כדי להרים להנחתה לשאר השירים – Fly Like an Eagle. אולי אני מפריז אבל שיר זה הוא מהשירים האלה שאני יכול לדמיין את מריה מגיעה אתו בקלות למאה אחוז ב"כוכב הבא לאירוויזיון" (אני מודע לכך שרוב קוראי הכתבה אנשי מערות אפלים ואליטיסטים, אבל נסו לזרום – זוהי מחמאה חסרת תקדים למשהו שטרם קרה בתוכנית על שלל עונותיה). לצערי או לשמחתי, כפי שתראו גם בהמשך, מבין ה-Top 5 של האלבום, 3 מהם הם בכלל קאברים, לרבות שיר זה (שהוא במקור של Steve Miller Band).

אחר כך, כאם רוח ה' צפה לה על פני תהום וחלפה ביעף, מתנגנת רצועת המעבר The Red Crusade שמתמזגת עם The In-Between בלי שאפשר לשים לב בכלל. אחחחח, הקול של מריה הזאת יכול לגרום לעורבים להתחיל לרקוד ברייקדנס, ולים סוף להיפתח לשניים בשנית. הדבר מתבטא במיוחד ברצועה הבאה – Legacy. עם נגיעות מן האינדסטריאל-מטאל וקרשנדו (crescendo) שמריה אלופת עולם בזה זה שיר שבהמשך יש סולו גיטרה שנשמע כאילו פאקינג בריאן מיי מנגן, וברידג' מצמרר שגרם לי להוסיפו לספריית השירים האהובים.

ואם כבר בבריאן מיי עסקינן – השיר הבא באלבום הוא "אנחנו נראה לך מה זה" (בתרגום חופשי שלי) של ה"מלכה". אני אמנם לא מסמפט במיוחד גרסאות כיסוי ללהקות שיש להן גם ככה כבר להקות שלמות שמתעסקות רק בלעשות קאברים ללהיטי הענק שלהן, על אחת כמה וכמה כשמדובר בשיר שכולנו שמענו, לעתים בעל כורחנו, עשרות אם לא מאות פעמים בסיטואציות שונות בחיים. ברם, הפעם זה היה חד כתער וזורם כמים בנחל אכזב.

השיר הבא הוא שיר הנושא של האלבום – שיר הלל לאמא היקרה. אם תרצו, מתנה של מריה ברינק לאמה בפן אישי. אין מה להרחיב מלבד לציין את מה שכבר לבטח תנחשו לבד – גם אותו אהבתי. מכאן, עוברים לשיר בלתי תלוי בקודמו: As Above, So Below. זה לא שיר מפציץ מדי לטעמי, אך זה שיר ממש לא רע. כנ"ל גם לגבי יתרת השירים שבאלבום – הם פחות או יותר באווירה של קודמיהם, כל אחד עם הניואנסים שלו, עד שמגיע הגרנד פינאלה של האלבום – Into Dust. זה שיר עם עוצמה מתפרצת שנשארת מתונה לכל ה-7 דקות כמעט שלו. גם פה מדובר בקאבר – הפעם של Mazzy Star. בסטייל המזכיר לי מאוד את סטיבן ווילסון שבמקרה ממש אני מתעמק בו בימים טרופים אלה, מיקומו באלבום, ניסוחו והגשתו הם אות ועדות לגאונות – של הלהקה בכלל, ויוצרי האלבום בפרט. אין פלא שזה השיר שחותם את האלבום.

רבותי וגבירותיי, זה אלבום ללא רבב שחובה להאזין לו ב- Spotify(על מנת ליהנות גם מהתמונות המרצדות שיש לאפליקציה שמימית זו להציע עבור משתמשיה). אמנם ישנן עליות ומורדות ושירים מסוימים שאחרים מתחוורים ומתגמדים לעומתם, אבל הוא בהחלט הולך בקו ישר וליניארי לעבר עתיד זוהר ללהקה שמזמן ממוקמת במושב טוב תחת אור הזרקורים.