Burning Skies – Greed. Filth. Abuse. Corruption

02/04/08
כתב/ת:
לאתר הלהקה
  1. Warhate
  2. You Don't Have To Be Dead To Be In Hell
  3. Y.G.F.F.
  4. Rounding Up The Cattle
  5. Abuse To Confuse
  6. To Be The Man Who Has To Beat The Man
  7. Spat Out And Stamped On
  8. It's Hard To Breathe With A Bag On Your Head
  9. Slashed, Thrashed And Fucked Up Beyond All Recognition
  10. Emocalypse
  11. Sticky Richard

Burning Skies היא להקת דת' מטאל מבריטניה ו-"Greed. Filth. Abuse. Corruption" הוא האלבום השלישי בחברת התקליטים Lifeforce. הלהקה מגדירה את סגנונה כחיבור בין הדת' מטאל והגריינדקור הבריטים המוקדמים, דוגמת Napalm Death (טוב, בעיקר Naplam Death) לבין גישת ההארדקור והמטאלקור האמריקנית (באלבומיהם הקודמים Burning Skies ניגנו דת'קור על פי הספר).

את השיר הראשון באלבום, "Warhate", פותח אפקט של פיצוץ, ולאחריו ריף ת'ראשי מהיר אה-לה Slayer המלווה בסערת תופים ושאגות קרב מפי הסולן Merv שלא מותירות הרבה ספקות באשר לכוונת הלהקה: לתת בראש – וחזק. הריפים המהירים מפנים להם מקום לקטע איטי יחסית, המגובה בשירה נמוכה, שמזכיר קטעים מימיה היפים של Cannibal Corpse.

השיר השני, "You Don't Have To Be Dead To Be In Hell" נפתח בשירת "שאלה-תשובה" מעיקה בין גראוולים נמוכים לבין צווחות גבוהות, והופך לזמן קצר לשיר הארדקור מטאלי, רק כדי לפנות מקום לסולו רגשני שנדמה כאילו הושאל מאיזו להקת דת' מטאל משנות השמונים, כשלאחריו חוזרים למבנה השיר, שברובו הושאל (טוב, העותק כמעט לגמרי) מאותה Napalm Death.

בדומה אליו, גם הוא נפתח בסערת מקצבי גריינד סוערים, עם מקהלת הארדקור-הסתדרותית שמספקת שירת חיפוי מדי פעם. כמו בכמעט כל שיר אחר באלבום, גם פה יש ירידה במהלך השיר במהירות בכדי לתת במה לשירה נמוכה, ומדי פעם אף לחרחורים המוכרים של הדת'-גריינד.

בבסיסו "G.F.A.C" אינו אלבום גרוע. למעשה, כמו כמעט כל אלבום דת' מטאל שיצא משנת 2008, הוא אפילו די טוב. גם הוא מצטיין בסאונד מעולה, גם הוא הוקלט באולפן שקר-כלשהו והופק על ידי מפיק על זה או אחר (Alexander Dietz ו-Patrick Engel, מי שאחראים בין היתר על Heaven Shall Burn ו-Maroon האחרונים). כל ריף באלבום מלמיליאן, וכל מכה על תוף הסנר נוגחת כמו זידאן, אבל חוסר המקוריות והסתמיות שבאלבום הזה פשוט בולטים באופן נוראי.

מגרעת נוספת שאני מוצא באלבום הזה היא תחושת הפאזל הלא מוצלח שמותיר אחריו החילוף המהיר בין הסגנונות. קטעי גריינדקור מתהפכים במהירות לחפירות איטיות עם שירת גראול נמוכה, ומיד אחר כך מתחלפים בקטע הארדקור לא מוצלחת במיוחד, בנוסף לתחושה שחברי הלהקה ניסו לחפות על חוסר המקוריות הבסיסי על ידי גיוון בהשפעות. טעון שיפור רציני.