1. (Undoing (Prey On Life
  2. Iris
  3. Sculpt The Lives
  4. Rain
  5. The Foe Sublime
  6. Fourth Sun
  7. Crystal Asunder
  8. Vortex
  9. Monument
  10. Visionary
  11. Epidemic

כבר היה נדמה שהנה 2003 חולפת לה ו-Relapse, שבשנים האחרונות בנתה לעצמה שם של אחד הלייבלים האיכותיים והמוערכים ביותר, עומדת בפני משבר: שום דבר מעניין (בלשון המעטה) לא יצא מהלייבל הזה במחצית הראשונה של השנה, כאשר מעל כולם מככב ה-Dying fetus האחרון. אבל פתאום באו ההוצאות האחרונות של Burnt By The Sun, Regurgitate, Nasum והרי-אישיו של Mastodon והוכיחו עד כמה נכון המוניטין שלו זכו Relapse. ובכ"ז, בשקט די לא ברור האמת, מסתמן שהפנינה האמיתית שתפסה לעצמה Relapse השנה, באה דווקא משוודיה וקוראים לה Burst.

בשם הזה נתקלתי לראשונה כשקראתי באתר הבית של Nasum ש"בסיסט הלהקה Jesper החליט לעזוב את נאזום ולהתרכז בלהקתו המקורית Burst". מספר חודשים לאחר מכן הוציאה הלהקה את Prey on life, דיסק שהוקלט בצורה עצמאית בסטודיו של הלהקה, וכבר משמיעה ראשונה מסתבר ש-Jesper הזה יודע מה הוא עושה, כשהוא עוזב להקה כמו נאזום, ולא בכדי. Burst ללא ספק הולכים להיות "הדבר הבא" בכל מה שקשור למוזיקה כבדה, תוך כדי שהם מותחים כל גבול אפשרי של גיוון ושילוב סגנונות ומעל הכל מצליחים לשמור על סוג של "סולידיות" תוך כדי העמדת מוצר סופי קליט, שבניגוד להרבה דיסקים בסטטוס שלו קשה להבין/לקבל אותם בהתחלה (Cave In – Antenna מישהו?).

Burst, עם LP הבכורה שלהם הוציאו את הדיסק הכי Relapse שאפשר: מקורי ומהפכני בכל פרמטר אפשרי ובעיקר, מצליח להעביר את המסר העיקרי שלפי-דעתי עומד מאחורי הלייבל: "לעשות את מה שכולם עושים, בצורה כמו שאף-אחד לא עושה והכי חשוב להיות הכי טובים מכולם".

אך שלא תטעו, Prey on life אינו הדיסק הראשון של הלהקה, ולמעשה קודמים לו 4 הוצאות קודמות של הלהקה שפרוסות בין השנים 1993-2003. בדיעבד, נשמע שהדיסק החדש של Burst הוא תוצר של תהליך ארוך שנפרש על כעשור שלם בו הלהקה נסגרה על הכיוון המוזיקלי שלה, ולא פחות חשוב, על הצורה בו היא מוציאה אותו החוצה: הסאונד של Prey on life מהפכני דווקא בשל העובדה שבניגוד לרוב הדברים שיוצאים היום בתחום המטאלקור/הארדקור, הגיטרות בדיסק הזה מאוד פתוחות ומלודיות והסאונד מאוד חם, ולמרות זאת הלהקה מצליחה לשמור על קו מאוד אינטנסיבי ו'כבד', כבד בצורה ייחודית ל-Burst.

הריינג' בדיסק הזה, כאמור, מטורף ונע בין קטעים על סף הנויזקור (scupled the lives) כמו Burnt By The Sun הראשון, לבין קטעים אקוסטיים מהממים (fourth sun) שנשמעים בדיוק כמו משהו שיצא מהגיטרה של Mikael Åkerfeldt מאופת' מתקופת Blackwater Park, לצד קטעי הארדקור שוודיים טיפוסיים (Iris, monument) ולא פחות חשוב, הרבה שילובים של דת' מלודי שוודי מבית גטבורג שמזכיר קטעים נבחרים ומוקדמים יותר של In-Flames. חשוב מאוד לציין מלבד המוזיקה עצמה את העליונות של השירה מפי Linus Jägerskog, שמפגין עליונות ווקאלית מרשימה על-גבי המוזיקה ומזכיר בגוון קולו מאין שילוב בין הסולן של Converge, לבין מיקאל סטין מ-Dark Tranquillity.

כמו הרבה אלבומים גדולים שתופסים אותך מהתחלה, האלבום הזה מתחלק עבורי לשני חלקים, כאשר הטראק השישי, Fourth sun האינסטרומנטלי מהווה את המעבר לחלק השני, שמשם הדיסק באמת מגיע לנקודת השיא שלו.

האלבום נפתח בשיר Undoing שמהווה מעין עליה לקראת הטראק השני, Iris שבו כל המתואר לעיל יוצא החוצה. הטראק הנ"ל נע בין השפעות הארדקור לדת' שוודי ובכללי מהווה דוגמא מצוינת למושג הכללי "רוק כבד אלטרנטיבי מודרני" (today is the day, mastodon, BBTS). המלודיות בטראק הזה מהממות ומשדרות מאין מלנכוליות אך עם שמץ של שמחה, ולפעמים נדמה כאילו הגיטרות מזייפות, אבל אלוהים כמה שה"זיוף" הזה טוב.

עוד טראק שראוי לציון הוא הטראק הרביעי, Rain, שמתחיל במאין קטע חללי עם הרבה שכבות של גיטרות ואפקטים, ומעל הכל עומד הליין של הבאס של Jesper שמזכיר בסאונד שלו את הבאסיסט הגאון של Muse. השיר מתפתח לאיטו, וכבר שנראה שהשיר הגיע למיצוי עצמי, מגיע הקטע ב-2:40 שממנו והלאה נבנה השיא הבא, שמזכיר כל-כך את Muse בקטעי השיא שלהם.

מכאן והלאה הדיסק בונה את עצמו לאט-לאט דרך השירים "fourth sun", "crystal asunder" "vortex", ומגיע לשיאו בשיר התשיעי Monument, שכולו קראחנות ועצבים של הארדקור שוודי מאוד מלודי ומאוד מיוחד. ראוי לציין את השימוש המאוד מיוחד בקולות נשיים ב-Crystal Asunder, שלמרות שהם מאוד מלודיים ומרגשים, פשוט משתלבים עם השיר ולא נותנים תחושה של "יש לנו קטע מרגש, אז החלטנו לדחוף ווקאלז נשיים", כמו 90% מהלהקות בסגנון שמשלבות קולות נשיים.

נדמה היה שהגל הבלתי-נגמר של להקות "שעושות את הכל" באמת כבר מיצה את עצמו, ושההתפזרות לכל הכיוונים הזאת מאבדת בשלב מסוים את הפואנטה וגם ככה כבר אף-אחד לא יהיה באמת Dillinger escape plan, או אפילו Cephalic Carnage. אז היה נדמה.

Burst היא ללא ספק אחת הלהקות הכי מרעננות כיום, ולהקה שכל אחד חייב להשיג את הדיסק האחרון שלה ולשמוע אותו מהתחלה ועד הסוף ולא רק שיר אחד. יש להם הכל: מלודיות, אגרסיביות, מקוריות, הרבה רגש ובקיצור כל מה שטוב ב-Metal או "מוזיקה כבדה" במובן הכי כללי.