Cathedral – The Garden Of Unearthly Delights

עולם כמנהגו נוהג, Cathedral מוציאים עוד אלבום, השמיני של הלהקה ב-17 שנות קיומה, והוא נשמע בדיוק כמו אלו שקדמו לו, אם זה רע או טוב, את זה אני לא יכול בדיוק לומר, כי מה שהם עושים – הם עושים טוב. לי דוריאן, סולן Napalm Death, הקים את ההרכב כאנטי קונטרסט מוחלט למוזיקה שאותה עשה עם להקתו לפני כן. Napalm של דוריאן הייתה מראשונות להקות הגריינד קור המקורי, להקה שהוציאה אלבומים המורכבים מ-50 קטעים בני חצי דקה של רעש טוטאלי וצרחות אימים.

בצעד גאוני, דוריאן החל לעבוד עם איש הצוות של Carcass לשעבר, מארק גריפית', וב-89' יצא האלבום הראשון של Cathedral שנקרא Forest Of Equilibrium, אחד מאלבומי הדום האיטיים והכבדים ביותר שנוצרו. את הכיוון האמיתי של הלהקה ניתן היה לראות ב-EP הראשון שלה, Soul Sacrifice שכבר אימץ את הכיוון של בלאק סאבאת' והיה טריביוט מצוין לשנות השבעים, משם הלהקה המשיכה באותו קו.

אין ספק שיש כבוד בעולם אל דוריאן, הטיפוס המוזר, בחור אנגלי גבוה ורזה שמתנועע כאילו בדיוק בלע כמה חפיסות של אסיד שנותרו במגירה מתקופת מלחמת ויאטנם. אפילו דייב גרול מה-Foo Fighters שילב אותו בפרויקט המוזיקלי Probot, בשיר שכולו מחווה למוזיקה של Cathedral. האלבום החדש ממשיך את כל היסודות הקבועים: מוזיקה סטונרית/דומית כבדה, תחושה חזקה של סוף שנות השישים/תחילת השבעים, טקסטים העוסקים באירועים היסטורים כמו רדיפת מכשפות ומצד שני בסרטי אימה מסוג ז' שדוריאן כל כך אוהב, וכמובן העטיפה המעולה של האומן הקבוע של הלהקה – דייב פאצ'ט.

השיר הראשון באלבום, "Tree Of Life And Death", הוא לא אחד מהקליטים של הלהקה, להיפך, דום בועט עם ריף מוזר שמתעוות סביב קולו המיוסר של דוריאן. השיר השני, "North Berwick Witch Trials" הוא כבר שיר הרבה יותר בסיסי ועם הרבה יותר גרוב, מהסוג שאני נהנה ממנו במיוחד. "Upon Azrael's Wings" מזכיר קצת את Celtic Frost, ריף כבד ואפל, כמעט בלאק, אחד המקצבים היותר רצחניים של הלהקה, הרוח של סאבאת' מונחת על הכול כצל כבד. "Fields Of Zagara" הוא מעיין אינטרו תזמורתי מפתיע ומלודי, בהחלט לא משהו ששמענו לפני כן מהלהקה, הוא מתחבר עם "Oro The Manslayer", קטע הרבה יותר אופייני.

השיר המצוין שכביכול מסיים את האלבום, "The Garden", הוא אחד מאותם שירים ארוכים במיוחד (27 דקות) שמכילים עשרות ריפים מעניינים ומקצבים דומים מלאי גרוב, לא לקצרי סבלנות, אבל השיר מכיל שימוש גם בשירה נשית וגם שוב בתזמורת, והוא אחד היותר מעניינים שהלהקה עשתה. אך הסיום האמיתי מגיע עם שיר נסתר בשם "Proga-Europa" שהן 4 דקות של שקט ואז 2 דקות של שיר מוזר ומלא אפקטים. דוריאן לא יכול לסיים אלבום בלי חוסר שפיות. בקיצור, זה אמנם עוד אלבום של הלהקה, אבל במקביל הוא אחד המעניינים והמאתגרים שלה, אלבום שהוא חובה לאוהבי סטונר/דום מחוקים ומעושנים, אבל בהחלט לא כזה לחובבי מטאל מסוגים אחרים בלבד.