Cavalera Conspiracy – Inflikted

רבות עוד יסופר על האיחוד ההיסטורי בין שני האחים לבית Cavalera, על תחילת המריבה בין השניים, על השולם שעשו ועל השמועות שכיוונו לאיחוד ההרכב המקורי של Sepultura אך לבסוף הביאו לנו בהפוכה עם פרוייקט חדש העונה לשם Cavalera Conspiracy – אשכרה קונספירציה! אבל יודעים מה? למי איכפת, זה לא משנה מאיפה הם הגיעו ולאן הם הולכים, כי ברגע שמקשיבים לאלבום הזה עולה בראש רק מסקנה אחת – מכות.

כנראה שבמקום לבזבז הרבה כסף על טיפול פסיכולוגי ולצלם את זה ל-DVD מסכן (מישהו אמר Metallica?), שני האחים, Iggor המתופף ו-Max איש האשכולות חובב הפפאיה, החליטו לפתור את הבעיות שלהם בצורה הטובה ביותר – דרך המוזיקה. אך לפני שנגיע לזה, הנה שיעור היסטוריה ב-2 שורות: למעלה מ-10 שנים עברו מאז שמקס עזב את Sepultura, אחת מהלהקות הברזילאיות הנחשבות ביותר, אותה הקים עם אחיו, שנשאר עם הלהקה עד 2006 ואז החליט שגם לו נמאס. בזמן הזה מקס הוביל את Soulfly, הרכב מצליח בפני עצמו, שלקח את הת'ראש והאגרסיה של Sepultura ותיבל אותם עם "מוזיקה של היפים".

אז מה זה בעצם Cavalera Conspiracy? זה פחות או יותר Soulfly בלי "היפים" ועם נגיעות Sepultura מהתקופה של Chaos A.D… ואם ההגדרה הזו עושה לכם טוב, כשתקשיבו לאלבום יש מצב שתופתעו אפילו יותר, כי יש בו גם שילובים שחובבי האולדסקול שביניכם יוכלו לאהוב. בקיצור, יש באלבום הזה משהו שייגע גם במעריצים הוותיקים של מקס וגם באלו שמעדיפים את החומר העכשווי שלו. בסופו של דבר, לא משנה באיזה הרכב מדובר, מקס הוא עדיין אותו בחור ברזילאי עצבני וכך נשמעים גם כל האלבומים שלו – כמו מלחמת ארטילריה כבדה וכסחנית.

Inflikted נפתח בשיר הנושא שלא משאיר הרבה מקום לתהייה איך המשך האלבום הולך להישמע. התיפוף של איגור ("Yes, master!") נשמע טוב יותר מאיי פעם ומקס, מחוספס וחם מזג כהרגלו, תוקף בריפים ובשירה גרונית עמוקה וכעוסה. Marc Rizzo, גיטריסט Soulfly, מגבה את מקס עם סולואים נהדרים ואילו Joe Duplantier מ-Gojira הצרפתית תורם לאלבום את צלילי הבאס. החגיגה כבר בעיצומה כש-"Sanctuary" נפתח במטח תופים כועס וממשיך לאחד מהשירים האגרסיביים והאהובים עלי באלבום, על אף הורדת הקצב באמצע השיר – אבל כבר התרגלתי לשטויות האלה של הברזילאים.

קשה לי לעבור ולתאר כל שיר ושיר באלבום הזה, לא כי הם דומים או משעממים, אלא בגלל שכולם חולקים את אותה אווירה מלחמתית שלא נותנת לך לחשוב יותר מדי על התוכן או הריף הבא, אלא גורמת לך לתהות היכן ינחת האגרוף הבא שלך – ובניגוד להרבה מקרים אחרים, מקס יודע לגרום לזה לעבוד. יש רגעים איטיים, יש קטעי סולו נהדרים, יש הפצצות לא נורמאליות, יש שבירות, יש אפקטים ויש אפילו משחקי תפקידים (בשיר "Ultra-Violent" מתארח בסיסט Pantera לשעבר, Rex Brown, כש-Joe Duplantier עובר לתפקיד הגיטרה) – והכל נשמע איכותי, כואב ונותן בראש.

אני לא יודע אם מטרת הפרוייקט הזה היא להמשיך ולשחרר אלבומים כאלה, אבל עם שירים כמו "Hex" המהיר, או "Bloodbrawl" המעולה, אני בהחלט ארצה לשמוע עוד מהאחים Cavalera, גם אם זה יקרה בפורמט אחר. מה שבטוח זה שמקס ימשיך להיות עצבני ואנחנו נמשיך לאהוב את זה ולקרוע אחד לשני את הצורה בין אם נקשיב לאלבומים שהוציא תחת Sepultura, תחת Soulfly, או סתם מהתחת. הבנאדם גאון, אין מה לעשות, רק נקווה שהוא יפסיק עם כל ההיפים האלה כדי שנוכל אשכרה להודות בכך בפומבי. ועד אז, מכות.