Cavalera Conspiracy – Pandemonium

כבר שנים ש Max Cavalera מנסה לנגן את הפסקול של האפוקליפסה. פעם אחרונה שזה הצליח לו זה היה ב Arise או Beneath The Remains עם הלהקה הקודמת שלו Sepultura ומאז הוא מנסה כמה שיותר חזק להגיע לזה, מידי פעם יש לו יציאות כמו World Scum של Soulfy או Fall of the Sycophants אבל לרוב זה מצליח לו בחצי כוח. מי שעוקב אחרי האיש והאגדה יודע כבר שלשם המטרה הזאת הוקם ההרכב Cavalera Conspiracy שהתחיל עם אחיו Igor לאחר הסולחה המתוקשרת, שלאחריה חזרו לנגן יחדיו בשנת 2007 אחרי סכסוך של שנים רבות, כזה שהחל עם עזיבתו הלא מתוכננת של Max את Sepultura בשנת 1996.

עד כה שני האלבומים של CC היו משב רוח מרענן בכיוון ואלבומים מעולים של מטאל מכסח שהביאו לצד האחים קבלרה וגאון הגיטרה הצמוד Marc Rizzo כשרונות לא פחות גדולים כגון Joe Duplantier מ Gojira שניגן בס והיה שחקן חיזוק מרכזי באלבום הבכורה Inflikted ו Johnny Chow שכיום מנגן עם Stone Sour והחזיק את הבס באלבום השני של ההרכב. למרות הכל כמו שכבר ציינתי Max כבר שנים די ממחזר את אותה נוסחה בועטת ולמרות שלפעמים זה עובד נהדר במקום מסוים זה גם קצת מעייף לשמוע אותו צועק שוב את צירופי המילים Death, Blood, Doom וכו'. מעבר לזה נשאלת השאלה, לשם מה הוא מנגן את אותה מוזיקה +- תחת שני הרכבים?

אז בתור מי ששמע אלבום או עשר של קבלרה לא באמת ציפיתי שיהיה משהו חדש תחת השמש. נכון, בראיונות לקידום האלבום הוא שוב הצהיר בפעם התשעים מיליארד שזה "הדבר הכי כבד מאז Arise" ועוד דברים שאומרים כדי לקדם אלבום, אבל חי זקני – זה בדיוק מה שיצא לו.

המחשבה הראשונה שעברה לי בפעם הראשונה ששמעתי את האלבום הייתה…עזבו מחשבה הייתי עסוק בלנסוע על האופניים ולעשות הד באנג באלנבי, לא חשבתי יותר מדי. בפעם החמישית שהקשבתי לו המחשבה העיקרית הייתה "למה לעזאזל אני בבית שלי שומע את זה בפטיפון ולא עמוק בפוגו?". אני לא מגזים. משמיעה לשמיעה הרגשתי יותר ויותר שאני חלק מצבא ושהנה כל רגע אנחנו יוצאים למלחמה האחרונה שלנו נגד כל העולם ואחותו.

כנראה שהצירוף של Nate Newton הבסיסט העסוק מאוד של Converge תרם לעניין, או שאולי העניין של Cavalera בהרכבים כמו Nails ו Naplam Death והרצון שלו לקחת את העסק למקומות מהירים ובעיקר מלוכלכים ואלימים יותר, לא משנה מה הסיבה התוצאה היא האלבום האלים ביותר של ההרכב עד כה. החל משיר הפתיחה המדבק Babylonian Pandemonium ועד ל The Crucible יש פה רצף של עשרה שירים אלימים שלא משאירים יותר מדי מקום לנשום או לנוח. הצליל המלוכלך, הנביחות של Max שמחליפות את הצעקות הסטנדרטיות, הסולואים האפים של Marc Rizzo והמכות הבלתי פוסקות של Igor על הסט גורמות לעסק להשמע אותנטי להחריד.

זה משפיע בצורה ניכרת והסאונד המלוכלך במיוחד של האלבום בולט לטובה. כבר לא ה Thrash-Groove שהתרגלנו אליו, אין פה "קטעי קפוארה" או נסיוניות מיותרת, וגם אם כן הן נבלעות תחת מוזיקה נותנת בראש, יותר מה Death-Grind וה Crust ולא מה שהורגלנו אליו עד כה. מניח שיש אנשים שזה לא יבוא להם בטוב, לטעמי זה המהלך המתבקש שהאחים Cavalera היו צריכים לעשות עוד מהאלבום הראשון.

החל משיר הפתיחה שמכניס אותה למערבולת האלימה ששמה Pandemonium אנחנו נכנסים לאסופה של שירי הרג שמופרדים אך ורק לשם הסדר הטוב אבל מרגישים כמו קרב אחד ארוך. Scum המרושע ואחוז הגרוב מקפיץ אותך לאוויר, I Barbarian מעלה את מפלס הרשע כאשר Cramunhao מוריד הילוך אבל כובש אותך בריפים ארסיים ובנביחות מטילות אימה של Cavalera. Apex Predator הוא בעיני הקתרזיס של האלבום וגם אם הוא לא הכי מהיר הוא מזכיר נשכחות בקטע מרכזי שעף כמו מטח ארטילרי ומלווה בעוד סולואים של Rizzo שלא יכולים שלא להזכיר לך את Andres Kisser בשיא התהילה שלו. זה לא Stronger Then Hate אבל זה נשמע כאילו זה נכתב ממש באותו אלבום. Insurrection ממשיך את אותה אוירה ומדגיש עוד יותר כמה Rizzo גיטריסט מחונן שלולא הוא לא ברור לי איך הקריירה של Cavalera או המוזיקה שלו הייתה שורדת בעשור האחרון.

Not Losing The Edge מכניס קצת גרוב ובא עם מקצב מדבק, כש Father of Hate ו The Crucible סוגרים את האלבום באותו זכרון כואב כשפתחנו אותו כשמקס נובח, והרכב האימים שסביבו מלווה אותו עד לרגעיו האחרונים של האלבום. Deus Ex Machina הוא עוד B-side חביב אבל Porra הוא ממש שיר מיותר וברור לי לגמרי למה הוא שירי בונוס, הוא אומנם מאוד קבלרה אבל הוא לא יושב עם שא האלבום ולמען האמת הוא קצת מיותר.

אז נכון, אין פה הרבה חדש, אבל מה שיש פה בהחלט אפל, כואב וקר יותר. האחים Cavalera החליטו במודע לפזול למקומות הקשים יותר במטאל ומשמיעה לשמיעה אני נהנה מהאלבום הזה יותר ויותר. מי שמחפש את הניסיוניות שעוד נותרה ב Max Cavalera (ואין גם מזה עוד הרבה) שיחכה לאלבום הבא של Soulfly, או לעוד פרויקטים כמו Killer Be Killed. מי שממשיך לשמוע מטאל כדי להתחרש, למצוא תירוצים לתת ולקבל מכות ויודע להעריך מטאל לפרצוף כשהוא נכנס בו ב 150 קמ"ש הולך לקבל פה את מבוקשו ויותר. שימו את האלבום הזה בווליום 11, תלכו איתו מכות, תנסו לנשום בין לבין והכי חשוב תכינו את הסד לצוואר ותתכוננו, האפוקליפסה אוטוטו כאן.