Celebratum – Instinct

אני בדרך כלל לא איש של בלאק מטאל פרמיטיבי ומהיר, אבל יש משהו באלבום הזה של Celebratum שמעלה אותם כמה דרגות מעל הרבה מהלהקות ששמעתי שנראה כי יודעות שלוש אקורדים והקליטו אלבומים במיקרופון של קריוקי. הלהקה, שזהו אלבום האולפן השני שלהם, ושהתחילה דרכה ב-1996, לא ממש נחה לשנייה בשירים שלה, המתופף יורד לעיתים נדירות מאד מ-Blast Beat בלתי פוסק, והגיטרות, שמספקות ריפים בלאק מטאלים מהירים ללא הפוגה בהחלט עלולות לעייף את האוזן לאחר כמה דקות. לכן, מה שהם עושים, והוא יוצא דופן, הוא שהם מפגינים יכולת נגינה מרשימה, ויוצרים כמה ריפים מיוחדים שמחזיקים את תשומת הלב.

לאחר אינטרו ארוך ומשעמם שנשמע כמו תהליך העיכול של קשיש, מתחיל השיר הראשון, והוא לא נותן שום הזהרה, כמו שיר אופייני של Marduk, הוא פשוט מזנק למקצב מהיר ביותר וגיטרות חורשות, כשהסולן צורח את נשמתו. השירה עברה סנתוז מעניין והפקה שנשמעת כמעט תעשייתית, מלבדה הסאונד הוא נקי מאד וברור, קצת דק לפעמים, אבל בהחלט ברור להאזנה. באמצע השיר יש שינוי מוזר, מריפים בלאק מטלאים סטנדרטים, מתפתח ריף גיטרה מהיר ווירטואוזי, שמייד נלקח ע"י הגיטריסט השני, ושם נעוץ חלק ממקור הכוח של הלהקה, השימוש בשתי גיטרות דו-ערוציות באופן חכם, עם מספר ריפים שמשתלבים יפה ביחד.

השיר השני, "Ectasy Of Pain" הוא עוד קטע מהיר במיוחד, אבל הפעם הלהקה מפגינה יכולת מרשימה בשילוב ליד מלודי בתוך הבלאק הקר והמהיר שלה. הייתי מתאר את הלהקה כשילוב החדש והישן של Mayhem, כלומר הנגינה המהירה ולא נקייה של אלבומיה הראשונים עם הניקיון הכפייתי של אלבומים כמו Grand Declaration Of War, כשיש גם לא מעט Marduk מהיר בתוך התערובות.

מלבד העובדה של-Celebratum יש שני גיטריסטים מוכשרים מאד, הם גם מנסים ליצור אווירה מסוימת באלבום וזה עובד יפה לטובתם. בהחלט מדובר באחד מאלבומי הבלאק המהיר היותר מעניינים ששמעתי לאחרונה.