Centaurus-A – Side Effect Expected

את Centaurus-A יצא לי להכיר קצת אחרי האימהות של חברי הלהקה, והרבה לפני החבר'ה מ-Listenable Records. החבורה הגרמנית הנ"ל אמנם בועטת בפחיות ברחבי צפון גרמניה מאז שנת 2000 המוקדמת, אבל אלבומה הראשון יצא זה עתה 9 שנים לאחר קום הלהקה, ולאחר כמה דמואים שנשלחו לכמה וכמה חברות תקליטים בעבר, עד אשר אלה נאספו בחום ואהבה אל חיקה האוהב של Listenable הצרפתית. מנין אני מכיר את הטכניקאים הגרמנים המופרעים הללו? ובכן, אי שם בשנת 2007 החבורה הזו הקליטה אלבום ראשון שנקרא Side Effect Expected. ביום שהם סיימו להקליט את התופים באולפן המפורסם של Jacob Hansen, רב-מג בכיר בעולם הסאונד של המטאל, נכנסנו אני וחבריי להקתי אל האולפן שהמזוודות בידינו ואמרנו "אהלן, מרחבה, אנחנו מישראל."

החבורה מאז החליטה להקליט לא רק את התופים באולפני Hansen כפי שהיו התוכניות המקוריות שלה, וחזרה להקליט בצורה זו או אחרת כנראה גם את שאר הכלים, בשלב מאוחר יותר, דבר אשר יסביר את העיכוב הדרסטי בהוצאת האלבום – אבל חבר'ה – אם דת' מטאל טכני ומגניב הוא מנת חלקכם, חדלו מחיפושים. Centaurus-A הוא בדיוק מה שהמוח שלכם צריך עכשיו בתור פורקן לפרומונים הפסיכוטים המשתוללים לכם בראש ודורשים עוד ועוד מוזיקה משוגעת וקיצונית. נכון, הם לא מחדשים שום דבר, Centaurus-A האלה (ששמם קרוי על שם אחד מהכוכבים במערכת הסולארית של אלפא-סנטורי – הכוכב לכת הקרוב ביותר אל השמש שלנו), אבל הפער העצום שנתגלה לאוזניי בין האלבום שהוכן לו אי שם ב-2007 לבין מה שהתיישב לי על המדף ב-2009 הוא פשוט בלתי ניתן להשלמה.

הגרמנים האלה הולכים לעשות ככל שביכולתם, ראשית, לערבב בין שתי להקות דת' מטאל מאד אהובות עלי – האחת היא Decapitated המנוחה (או המנוחה לשעבר וכעת חוזרת לתחייה בתור להקת דת' מטאל זומבית עם הרכב חדש?), כשהדבר מתבטא בתיפוף חסר רסן ונטול רחמים אשר מכה במהירות של טורנדו על המערכת, ותחת מערך הטריגרים הנאמן של Jacob הופך להפצצה גרעינית של תופים. ההשוואה השנייה שעולה לי לראש היא Aborted המאוחרת – שהשכילה לשלב בשכל אבל בטעם טוב מוזיקת דת' מטאל ברוטאלית מצידו האחד של המתרס, וגרוב מטאל מחויט היטב מצידו השני. אז בתשלובת של Aborted ו-Decapitated יוצאים Centaurus-A לקרב, והם יודעים מה הם עושים.

כלי הנשק שלהם הם שירים מעולים – קליטים כלהיטי דת' מטאל פוטנציאלים כפי שהם נשמעים מורכבים במקביל כממש לא נוחים לנגינה חופשית. ערבבו פנימה קצת-קצת-קצת אלמנטים של פיוז'ן שמדי פעם מבליח בהבזק קטנטן ומערער את יציבת הדת' מטאל הטוחנת של האלבום – וקיבלתם אלבום מגניב בז'אנר, פשוטו כמשמעו. קשה לי לסמן את Centaurus-A בתור חלק ממגמת להקות כלשהי. להבדיל מרוב להקות הדת' מטאל הגרמניות אשר דובקות בגרסה המסורתית של הסגנון, Centaurus-A מעדיפים להתרחק ממנו בזינוק חתולי ולהתקרב הרבה יותר אל הדת' מטאל המודרני של ארצות הברית או פולין. כיום, גרמניה דווקא מייצרת דת' או ספיד מטאל מלודי ונקי – ספק מטאל בכל רמ"ח איבריו (כדוגמת Perzonal War) ספק הארדקור ומטאלקור אמריקאים ברוחם אך גרמנים בהווייתם (כדוגמת Maroon ו-Heaven shall burn).

אם יש משהו שהגרמנים הללו לא יודעים לעשות כבר – זה מטאל מלוכלך ומטונף, רחוק מהקפיטליזם האמריקאי וניקיון הכפיים שלו בהפקה. תשכחו מהפקות של Spiderhouse ומאלבומים כמו Pleasure To Kill או The Upcoming Terror. כיום המטאל הגרמני מתגאה בהפקה מצוחצחת היטב, דוחק את המטאל המרושל בטעם של פעם הרחק לפינה. Centaurus-A רוכבים על הגל הזה בחוד החנית הקיצוני ביותר, הדת' מטאל הברוטאלי והטכני, שביחד עם Gorod הצרפתיים, Psycroptic הטזמניים ו-The Faceless האמריקאים – הופכים את הדת' מטאל הטכני לאופנתי שוב. את העטיפה הקרה והמנוכרת עיצב לא אחר מ-Sven De Calwe שניתן לקרוא לו כבר איש מכוחותינו. שלושה אנשי עסקים אלמוניים אשר מבשרים חלק מסופו של עולם שמתקרב במהירות של אופנוע על גריינדים, מאחוריהם איזור מתועש כמו גרמניה עצמה – עולה בלהבות, שובר את החזות הגרמנית הנקייה כל כך ומשאיר אותה באפר.

השיר הפותח באלבום נקרא "The Praying Mantis", ולמרבה הפלא הוא באמת מביע את נקודת מבטו המיוסרת של גמל שלמה אשר הולך להאכל בתום תהליך הזיווג שלו על ידי בת זוגתו. מן הסתם אפשרי למשוך את זה לכיוון המטאפורי של מערכת יחסים בולענית ורעבתנית בה הגבר נבלע לחלוטין על ידי דרישות האישה עד אשר הוא מפסיק להתקיים כאינידבדואל – אבל למה לעסוק בזוטות שאפשר להשתולל ולתת בראש. השיר מתרומם מעלה בגרובים קיצוניים ומעולים, והשיר העוקב, "Narcotic", רק מעלה את הסף עוד יותר, בעודו פחות טכני אך עוד יותר גרובי. השיר מתגלגלים אל תוך רעיונות מעולים של דת' מטאל מגניב, ספק מתחכם עם המאזין וספק נותן לו בדיוק מה שהוא מבקש. הקטרזיס הטוב ביותר מגיע בסופו של האלבום עם "Resistance Ain’t Futile" – במערך מלודי מבריק ומעורר אימה כמו פסקול של סרט מתח שהופך להמנון דת' מטאל מעולה.

Centaurus-A נותנים טון חדש בגרמניה, שאולי שמענו כבר מיליון פעמים, והאמת היא שגם לא מעט פעמים מגרמניה עצמה – אבל הם בהחלט יודעים לחייל את הז'אנר לטובתם, ואני לא אתפלא שעם המינוף השיווקי הנכון הם ירשו את מקומה של Decapitated או Necrophagist בהיותם היורשים האמיתיים של הדת' מטאל הברוטאלי אך המחוכם, ואימרו הידד. סה"כ, ניתן לומר שמדובר באחד מאלבומי הדת' מטאל הטובים של השנה, במיוחד בקצה הקיצוני של הספקטרום.